"המראות של הלוויות בטלוויזיה מחזירים אותנו אחורנית. קשה לראות את השכול ואת המשפחות החדשות שמצטרפות למעגל השכול. זה כמו סכין בלב". כך אמרה לנו השבוע  אמרה אלישבע צמח, אמו השכולה של עוז, שנפל במלחמת לבנון השניה. היא ובעלה חיים הסכימו להיפגש איתנו השבוע ולפתוח את סגור לבם, בנושא שהולך עימם יום ולילה, ובחודש האחרון שב ועטף את המדינה כולה. וגם שתי משפחות ממודיעין.

החודש האחרון החזיר את בני הזוג לימים הקשים של המלחמה האחרונה בלבנון, למראות ההרוגים, לדיווחים על קציני העיר שמגיעים עם בשורות איוב לבתי משפחות. הנוכחות של עוז – חייל שריון מחטיבה 188, כאילו חזרה למלא את ביתם ואת נפשם ביתר שאת.

"אני פוגש הרבה חברים, משפחות שכולות ומכרים שאיבדו בני משפחה במלחמות ורבים מהם מתהלכים כמו 'זומבים', בימים אלה", מספר חיים. "אני רואה אנשים שהפכו לצלליות ממש. לא מתפקדים. כמו אצלנו – המבצע הזה החזיר אותן אחורנית לאסון הפרטי".

הוא עצמו מכניס את כל כולו לתוך העשייה. אולי כחלק מתראפיה, אולי כמפלט מהזיכרונות שלא מרפים. גם אלישבע עסוקה מאד. היא דיילת אוויר, שטסה על הקו לאירופה בלי מנוחה, ולפעמים שומעת מרחוק את החדשות הרעות.

* * *

חיים עסוק בימים אלה "עד מעל הראש" בפרויקט הקמת בית "יד לבנים", במודיעין שישתרע על שטח של 1,500 מטרים רבועים. "כיום מבנה יד לבנים נמצא במקלט ברעות במבנה זמני", הוא מספר, "אבל אנחנו עומדים לפני סיום התיכנון של מבנה הקבע, שיהיה ליד המתנ"ס בשדרות עמק האלה". כשהוא מדבר על הפרויקט, לרגע מתחלפת התוגה הקבועה שבעיניו בגאווה לא מוסתרת. "זה פרוייקט גדול ויש כבר הדמייה כללית שניתן לראות איך הבית ייראה. שלב התיכנון עומד בפני סיום כך שבקרוב נעבור לשלב התיכנון המפורט יותר ואחר כך נתחיל בבניה עצמה".

כבר שמונה שנים שאינך מוריד את כובע המצחייה של עוז…

"עוז שם לי את הכובע על הראש ומאז שהוא נפל החלטתי להמשיך ולחבוש אותו. כולם רגילים לראות אותי עם הכובע, הייתי בלטרון במסגרת מסע 'בעקבות לוחמים' שעוז עשה והוא ביקש ממני להצטרף למסע שלהם, הוא לקח את הכובע ל'פיניש'. התחלנו ללכת והוא פשוט 'יצק' לי אותו על הראש. מאז אני עם הכובע".

מה המלחמה הנוכחית עושה להורים השכולים?

"לנו זה מאד קשה. איך שהתחילו ידענו שיהיה מחיר ומחיר כבד. אבל לגבי לבנון השניה, אני יודע שאם היו משקיעים את המשאבים נכון, עוז היה בחיים, כי בלבנון השניה מערכת 'מעיל רוח' כבר היתה מבצעית ואם לטנק שלו היתה את המערכת הזאת, הוא היה איתנו היום. זה הכל עניין של משאבים כלכליים. אז אני שואל מה יותר זול למדינה – לקחת את התקציבים ולספק מעיל רוח לטנקים, או אחר כך לתמוך במשפחה שכולה לדורי דורות? מישהו יכול לתת את התשובה לכך? מישהו עשה חשבון כמה עולה לוויה של חייל צה"ל? לא. מפחדים לעשות את החשבון הזה. בלי לבדוק את המספרים לעומק, אני בטוח שיותר יקר לתמוך במשפחה שכולה. אין כאן במדינה חשיבה נכונה גם מבחינה כלכלית וזה מרתיח אותי, כי העניין הכלכלי של המלחמות נוגע בחיי החיילים".

כששמעתם שמוציאים את צה"ל מעזה שמחתם?

אלישבע: "זה לא עניין של שמחה. היתה לי הקלה גדולה בידיעה שהחיילים יוצאים משם. אבל השאלה היא רק אם גומרים את העניין או לא, ואני לא בטוחה בזה". חיים: "המחיר יקר וקשה לשלם אותו, לכן הערבות ההדדית אצלנו הוא משהו מאד משמעותי".

השבוע תתקיים האזכרה השנתית לעוז צמח, בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. עוז, שהיה מפקד טנק בגדוד 53 של חטיבה 188, נפל בקרב בדרום לבנון בשבת ה-12 באוגוסט 2006 כשניסה לחלץ טנק של פלוגתו שנפגע ונתקע בציר הררי קשה סמוך לבינת ג'בל שעליו התקדם הגדוד. על גבורתו בחילוץ הטנק קיבלו כל ארבעת אנשי הצוות של הטנק שעוז פיקד עליו, ושכולם נהרגו, ציון לשבח מטעם האלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט.

* * *

במקביל המשפחה ממשיכה להנציח את עוז ובעוד כחודש וחצי סמוך ליום הולדתו יתקיים במודיעין טורניר כדורסל רב משתתפים, "סטריט בול", לזכרו של עוז, שהיה שחקן כדורסל מצטיין. בנוסף יתקיים בקרוב יום עיון לזכרו שיעסוק בנושא "אהבת המולדת, מוטיווציה ועזרה לזולת". חיים: "אלה התכונות שהיו כל כך עוז צמח".

אתה אל"מ במילואים. הכנת אותו להיות גיבור?

"לא חינכתי את בני להיות גיבור ואני גם לא כועס עליו שהוא עשה מה שעשה וסיכן את חייו, כי אני יודע שהוא הרגיש שהוא חייב להציל את החברים שלו".

מה אתה חושב על עתידנו כאן? על הצעירים?

"אין לנו אשליות שזה נגמר ואנחנו יודעים שיהיו עוד הרוגים. אני מביט לפעמים בקניון או ברחוב במשפחות שעושות קניות ומבלות ואני יודע שגם חלק מהן יהיו משפחות שכולות. הם רק לא יודעים את זה עדיין".

(צילום: יהודה גולן)