ב- 10 לנובמבר 2014, ביום שני בשעה 12:20 השתנו לעד חייהם של מיכל ויוסי שילוני תושבי מודיעין. בנם החייל אלמוג שילוני נדקר בידי מחבל בסמוך לתחנת הרכבת בתל אביב.  בשעות הערב, תשע שעות לאחר פציעתו הקשה, הוא נפטר על שולחן הניתוחים בתל השומר.

מת מאובדן דם

את שילוני פגשתי השבוע בסניף המרכולים החדש של רשת "יוחננוף" שנפתח לאחרונה במרכז המלאכה, אותו הוא מנהל. קודם הוא ניהל את הסניף באשדוד, אולם עם פתיחת הסניף במודיעין לפני כחודש, החליט בעל הרשת להעבירו לכאן.

אתה יכול לשחזר מה בדיוק קרה באותו יום?

"הייתי בסניף באשדוד ולקראת הצהריים מיכל התקשרה אלי ואמרה לי 'אלמוג לא עונה בטלפון'. מבחינתי זה היה מוזר כי אלמוג תמיד ענה לנו ובאותו יום הוא היה בבדיקה רפואית שעבר בברך, ביחידת הרפואה בצריפין. כשהוא חזר אחרי הבדיקה וירד ברכבת ההגנה, ארב לו המחבל עם סכין קצבים ארוכה והתנפל עליו".

איפה הוא שירת?

"בפלוגת "מגיני הנגב" בבסיס חיל האוויר בנבטים. הם עשו תעסוקות מבצעיות כלוחמים גם בחברון ובעוד גזרות, אבל בעיקר הם אבטחו מתקנים ובסיסים של חיל האוויר".

איך נודע לך על הפיגוע?

"התקשר אלי חבר ששנתיים לא דיבר איתי ואמר 'היי יוסי מה נשמע'? אמרתי לו די מופתע 'בסדר אחי, מה קורה?', אחרי חמש דקות עוד חבר מתקשר 'מה נשמע בסדר'? התחלתי לחשוד. טילפנתי לחבר הראשון ואמרתי לו 'תגיד מה קרה?' והוא ענה היה פיגוע ודיברו בוואטסאפ ש'מישהו בשם אלמוג נפגע'. אז כבר התחלתי לחשוש".

ובבית?

"רציתי לנסוע הביתה. נכנסתי לאוטו ואז בדרך אשתי מיכל התקשרה אלי ואמרה לי 'בוא לתל השומר אנחנו לא יודעים מה המצב אבל אלמוג נפגע'. דהרתי לכיוון בית החולים, זאת היתה נסיעה קשה מאד מאשדוד לתל השומר, נשימה מטורפת, לחץ איום, כל הדם זורם לרגליים ואני נוהג ואומר מזמורי תהילים, אני לא יודע איך הגעתי לשם בלי לעשות תאונה.

כשהגעתי לשם ראיתי את מיכל. היו שם המון קציני נפגעים, ואנשי חיל האוויר, שאלתי מה קרה לו ואמרו לי שהוא נפגע קשה, אחר כך התברר לי שאלמוג קיבל 180 מנות דם במהלך התשע שעות בניסיון להצילו עד שנפטר. הפגיעה ברגליים היתה קריטית, בעיקר בעורקים הראשיים, המחבל פשוט קרע אותו בכל הגוף עם הסכין הגדולה ולמעשה הוא מת מאובדן דם".

ומה אמרו הרופאים?

"בהתחלה לא אמרו הרבה, לא פירטו, באמצע הניתוח יצא רופא ואמר לנו 'הרגל שלו נפגעה קשה והיא למעשה הלכה', והוא נכנס פנימה חזרה לחדר הניתוח".

באותו רגע מה? תקווה? ייאוש?

"האמנו שאלמוג ייצא מזה, כי אלמוג בחור חזק. אבל השעות חלפו והרופאים עדיין בחדר הניתוח עבדו עליו. בסוף בתשע בערב יצאו הרופאים ואמרו לנו ''תיכנסו להיפרד מאלמוג'. נכנסנו לחדר, הוא שכב על המיטה בעיניים עצומות ועדיין היה מחובר למכונת ההנשמה, עמדנו סביבו, הבטנו בו, אני אמרתי את תפילת "נשמת כל חי" ואת תפילת "שמע ישראל", אחי גיא נכנס איתנו, כולנו עמדנו סביבו ובשעה תשע ועשרים זה נגמר ואלמוג עלה לשמיים".

לא שאלת את עצמך, למה זה קרה דווקא לו?

"אני יהודי מאמין, חובש כיפה, ויהודי מאמין לא שואל את אלוהים 'למה'? אמרתי בהספד על הקבר שאני יודע בתוך תוכי שאלמוג בחר לוותר על החיים, כי הוא ידע שצריכים אותו למעלה יותר".

איך הגעת למסקנה הזאת?

"אלמוג היה ילד נחוש מאד וחזק מאד ואם אלמוג ויתר על המאבק על חייו כשהוא שכב על שולחן הניתוחים בבית החולים, סימן שהוא ידע שהוא נדרש למעלה וששם זקוקים לו יותר".

או שזה הסבר שאתה משכנע את עצמך?

"לא. ממש לא, ככה אני הרגשתי את זה בפנים, אצלי".

זה מהווה נחמה מסוימת?

"במידה מסוימת כן, כי אלמוג בעצם עלה לשמים כשהוא מת על קידוש השם, ובספר הזוהר כתוב שמי שנהרג על קידוש השם נמצא בשמיים בתוך ההיכל הגבוה ביותר, ומקומו מובטח מיד אחרי אברהם יצחק ויעקב. כל אלה שמתו על קידוש השם הם יושבים שם בשורה השנייה".

וזה עוזר?

"כן, האמונה היא כוח עצום שאתה מבין את כוחה בעיקר בשעות משבר ומצוקה, ויחד עם זאת אין יום שאני לא חושב על אלמוג, הוא אצלי בפנים בכל דקה ובכל רגע, הוא חי איתי ואיתנו, והאמונה הזאת נתנה לנו את היכולת לבחור בחיים". מה זה לבחור בחיים אני שואל את שילוני והוא עונה: "לבחור בחיים זה להמשיך את מה שאלמוג היתווה בחייו, את דרכו, את אמונותיו".

כמו מה?

"לבחור בחיים עבורי זה למשל היכולת להשקיע את עצמי בפרויקט כדי להקים סניף כזה שהקמתי כאן במשך חודשיים מאפס, אתה יודע איזה תעצומות נפש צריך לזה? שקעתי בעבודה ואין ספק שזה עוזר לי לעבור את הימים הקשים, המחשבות והזיכרונות".

איזה תעצומות נפש יש בניהול סניף?

"תראה התחרות כאן מאד בריאה ללקוחות שנהנים ממחירים טובים, אבל לנו המנהלים, מול המרכולים האחרים כאן, זה מאבק יום יומי, על כיסו של הלקוח, על נתח השוק, על הצמיחה והגידול במכירות, לכן העבודה כאן מדירה שינה מעיני. חודשיים לפני הפתיחה באו ואמרו לי 'אתה עובר למודיעין', באתי לכאן ומאפס במשך חודשיים הקמתי את הכל, זה גיוס עובדים, אימון והכשרת עובדים חדשים, לוגיסטיקות, כל הבניה עצמה, זה לא פשוט".

בית לחיילים בודדים

האסון הקשה לא ריפה את ידי המשפחה. דווקא מתוך הכאב והשכול התפרץ צורך עז להמשיך את פעולות ההתנדבות של אלמוג, שסייע לחיילים הבודדים שלו ובכל שבת היה מביא שניים-שלושה חיילים "לעשות שבת" במודיעין, "אלמוג עזר גם לקשישים כשבא הביתה הלך לעזור לקשישים ובכל מיני מקומות", אומר שילוני.

אז הרעיון לפעול למען חיילים בודדים, נבע מהפעילות של אלמוג?

"כן. בפלוגה של אלמוג שהם בקשר עם גדוד הנחל החרדי "נצח יהודה", יש מתוך 60 חיילים. 25 מהם חיילים בודדים, רובם חרדים שהתגייסו ולמעשה איבדו את המשפחה, אין להם לאן לחזור הביתה בשבתות ובחגים ולכן החלטנו שנמשיך את דרכו".

איך אלמוג עזר להם?

"על בסיס יומי. הוא היה מ"כ שלהם והכיר מקרוב את הבעיות שלהם. תחשוב על חייל בודד, חרדי שהתגייס ומשפחתו נידתה אותו. לאותו חייל אין מסיבת גיוס, אין חברים, אין אבא שיקנה לו אפטר שייב לצבא או נעלי ספורט למד"ס. הדברים הקטנים האלה ואלמוג דאג לזה, הוא יצר קשר עם תורמים, אירגן כספים לקנות פליזים לחיילים, גופיות תרמיות, היה בקשר עם תורמים אמריקנים מחו"ל, שלח מיילים, מרגשים והצליח לגייס כספים".

את ההחלטה להמשיך את דרכו של אלמוג קיבלו בני המשפחה כבר בימי השבעה. שילוני: "עוד בשבעה מיכל שמעה שחיילים של אלמוג באו להדליק נרות זיכרון ליד תחנת הרכבת והיו שם כמה חיילים בודדים שלא היה להם כסף לנסוע הביתה. כשהיא שמעה על זה היא הזדעזעה ואמרה לי 'יוסי איך ממשיכים את מה שאלמוג עשה'?, הבטנו אחד בשני והחלטנו שנמשיך את דרכו. כך מיד לאחר השבעה, שכרתי דירה פה בעיר ברחוב הדודאים 7, ושיכנתי בה ארבעה חיילים בודדים".

איך עמדתם בהוצאות, הרי זה לא זול לשכור דירה?

"הכל משמיים, הקמנו את עמותת "בית אלמוג שילוני" אבל אספר לך סיפור: עוד בשבעה הגיע מישהו וסיפר לי שאדם אמיד ביקש את פרטי חשבון הבנק כדי לעזור לנו לעבור את השבעה, הרי היו כאן אלפי אנשים בניחום אבלים, היה אוהל גדול בחצר, ואני צריך לדאוג לכל המבקרים ובחשבון הבנק שלי יש מינוס של 30 אלף שקלים. התלבטתי עם מיכל, אם לתת לו את מספר החשבון  כי היו כבר מקרי עוקץ בימי השבעה. חששנו אבל אחרי כמה ימים החלטתי ללכת על זה. למחרת הופקדה בחשבון התרומה, בסך של בדיוק 30 אלף שקלים בגובה המינוס, זה לא ייאמן".

ומה עכשיו אתם מתכננים?

"להקים בית חם לחיילים בודדים במודיעין, יש כבר הדמייה ויש תוכניות בניה, אחי גיא שילוני מוביל את הפרויקט. אנחנו בשלב של קבלת הקרקע כאן בעיר וברגע שנקבל את האישורים, נתחיל לבנות את הבית ".

מה התקציב?

"חמישה מיליון דולר, להקמת המבנה, שאותם צריך לגייס".

לכמה חיילים מיועד הבית?

"בשלב הראשון יגורו בבית 36 חיילים בודדים, כמו ל"ו הצדיקים, כי אלמוג היה צדיק, אבל היופי בבית הוא שאפשר לבנות אותו כמו לגו בשלבים ונוכל להגיע גם לשבעים מקומות לינה. המבנה יהיה בצורת בונגלוס בודדים, בכל בונגלו יגורו שני חיילים כל אחד בחדר נפרד שתהיה פרטיות, ומטבחון והול משותפים".

וזאת ההנצחה?

"לא רק. גם בית הכנסת ברחוב קיפודן שבו אלמוג התפלל איתי, שינה את שמו ל'בית הכנסת על שם אלמוג עשהאל' כי זה שמו המלא".

מתי בית אלמוג שילוני יהיה מוכן?

"לא יודע. יש עוד דרך ארוכה לפנינו, הרבה בירוקרטיה אצל רשם העמותות, הטבות מס לתורמים, את הכל צריך עוד לסדר, כל זה לוקח זמן, לכן אני לא רוצה להתחייב על תאריך".

היכן יקום הבית?

"המקום המיועד הוא בפינת שדרות יצחק רבין והחשמונאים, ממש בקצה שכונת הציפורים, ליד המתחם שבונה שם חברה קבלנית גדולה בשם אלמוג, תראה איזה צירוף מקרים".

בוא נחזור לפיגוע. אלמוג נאבק במחבל?

"מאד, הוא אחז בחוזקה בנשק וסירב לעזוב אותו כשהמחבל המשיך לדקור, אלמוג לא הסכים לנטוש את הנשק ואצבעות ידיו נסגרו חזק סביב הרובה".

לא עדיף אם היה מרפה מהרובה ואולי בכך יציל את חייו?

"המחשבה הזאת עברה לנו לא פעם, אבל הרעיון הזה לא נראה לי שהיה מקובל על אלמוג. כי אם הוא היה עוזב את הנשק ונותר בחיים, לדעתי תחושתו היתה שטוב מותו מחייו, כך אני חושב שהוא היה מרגיש ".

מה אתה מבקש מאלמוג בשמיים?

"שיבקש עבורנו הרבה כוח להמשיך הלאה ואני באמת מרגיש שהוא נותן לנו הרבה כוח להמשיך עוד ועוד".

בסוף גם שילוני מוסיף בקשה מכל מי שיכול לסייע לפעילות עמותת בית אלמוג שילוני, ומזמין את הקוראים להיכנס לדף הפייסבוק ("בית אלמוג שילוני") שבו מפורטות כל הפעילויות.  

בתמונה יוסי שילוני בסניף החדש של יוחננוף. צילום אינגריד מולר