בשנת 1998 נחקק בישראל חוק שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלויות. בשנת 2012  אשררה מדינת ישראל את  אמנת האו"מ בדבר זכויות אנשים מוגבלות. וכך נכתב אז: "משמעות האשרור –  הצטרפותה של ישראל למדינות העולם אשר חרטו על דגלן יצירת שינוי בחייהם של אנשים עם מוגבלות החיים בהן. לא עוד חיים בשולי החברה, נתונים לחסד ולרחמים, לא עוד הפרדה לתעסוקה ובתי ספר נפרדים, לא עוד הגבלות על היכולת לקבל החלטות ולהשתתף בכל תחומי החיים כשווים. המדינות המאשררות מחויבות לפעול להסרת החסמים המונעים מאנשים עם מוגבלות השתתפות , ולפתח מדיניות וכלים המאפשרים חיים שוויוניים וחברה מכילה מלאה".

החלטתי לבדוק את מימושו של העיקרון הבסיסי העוסק בנגישות והקובע שהאדם בעל המגבלה –  הנכה – יוכל להגיע לכל מקום אליו יכול להגיע אדם שאיננו נכה בכוחות עצמו! מלווה על ידי חאג' יחיא חאג' יחיא, הממונה על הפיקוח והנגישות בעיריה, יצאתי לסיור קצר בעיר ללמוד על כמה מבעיות הנגישות בעירנו.

יוצאים לדרך חתחתים

פתחנו במבט זריז על אחד המקומות החדשים שנבנו לאחרונה – בית חב"ד הנמצא בגינת איילון בסמוך לבית מס 19 בשדרות עמק איילון. חג' יחיא כבר מופתע: יש חניית נכים ולה שביל האמור להסתיים בשיפוע שהנכה יוכל לעלות על מדרכה. אבל אין שיפוע כזה וכלהמלאכה – כך נראה – היתה לבטלה.

המשכנו לבדוק מה קורה בהיכל התרבות. על דלת הכניסה מופיע "אות הנגישות" של עמותת "נגישות ישראל", המציין כי הבניין עומד בדרישות החוק בנושא.

בשעת בוקר אין הצגות אבל הגלריה פתוחה לקהל. חאג' יחיא ואנוכי (בכסא גלגלים) רוצים לעלות לגלריה לצפות בתערוכה המתקיימת בו. אז איך עולים לגלריה? ניגשים לדלפק שבקומת הכניסה ושם אחת מפקידות הקבלה מתקשרת עם עובד אחר, שנאלץ להפסיק את עבודתו על מנת לפתוח לנו שני שערים שיאפשרו לנו לעלות לגלריה. לשם כך, אגב, אנו צריכים לצאת מהבניין. מזל שמחוץ להיכל אין גשמי זעף במקומם יצאנו מההיכל לשמש היוקדת בחוץ וסובבנו את הבניין. הגענו למדרכה, המשכנו לנוע עוד כעשרים מטרים עד לשער הגובל במדרכה ומוביל לחצר פנימית. העובד פתח לפנינו את השער.

נכנסנו לחצר וחלפנו מבעד לשער שני לתוך הבניין, למקום בו קיימת מעלית. עלינו במעלית לקומה השנייה – קומת המשרדים. חלפנו על פני המשרדים והגענו לגלריה. ובחזרה: שוב אותו תהליך… מעצבן, נכון?! כאמור אין זה הליקוי היחידי בתכנון הבניין. המצב האופטימלי היה להוסיף מעלון חיצוני שהכניסה אליו תהיה צמודה ובפיקוח עובדות המשרד.

בעיות בהיכל התרבות

למי שאיננו נכה בכסא גלגלים והוא יורד באולם המופעים נכונה הפתעה: במקביל לשורה 9 משתנה לפתע גובה המדרגות: הן נעשות גבוהות יותר! כמנוי ותיק בהיכל ראיתי לפחות שלוש פעמים אנשים שירדו מהכניסה העליונה (בסביבות שורה 14) ואיבדו שם את שיווי משקלם. הדבר שהציל אותם היה המעקה שהחזיקו תוך ירידתם ומנע את נפילתם המוחלטת. מדוע אין שם שלט המזהיר מפני זאת? תשובה לא קיבלתי עד היום.

ומה בדבר המעבר בין שתי הכניסות ההולך וצר במרכזו? כאשר יושבים שם אנשים, המקום נעשה צר ולעבור בו זה  כמו בדיוק כמו לעבור דרך שורת מושבים רגילה. לזכות המקום ניתן לומר שליד הכניסה השמאלית ישנם מספר כיסאות שניתן לשלוף אותם ממקומם ולפנות מקומות לכיסאות גלגלים. לבאים לצפות במופעים ישנו מעלון מיוחד המעלה את הנכים והמצוי בסמך לשרותי הנשים. המעלון מופעל בזמן האירועים ע"י אחד הסדרנים או הסדרניות הנמצאים למעלה ליד הכניסה לאולם ומישהו חייב לקרוא להם.

מתקן עזר חיוני שבוצע הודות ליוזמתו של אחד מתושבי העיר הוא מעקה הבטיחות המאפשר לקשישים ונכים קלים לרדת בביטחון מדרגות האמפיתיאטרון שמול הכניסה לבניין.

מחוץ לאולם, לכל אורך חניות הנכים, יש רק מקום עליה אחד למדרכה במקום בין כל שתי מכוניות כנדרש עפ"י תקנות הנגישות. כמובן שהיציאה מהרכב לנכים הנוהגים מסכנת אותם מאחר ועליהם לעבור בכביש עד למקום היחיד שבו הם יכולים לעלות למדרכה.

לא קל לנכים הקשישים

 בעיר קיים מרכז פעילות לגיל השלישי בשם "מפגש". המקום נמצא בשדרות עמק בית שאן פינת רחוב משה דיין ומקיים פעולות והרצאות רבות במשך כל שעות היום.

המקום מהווה גם מרכז פעילות של שתי עמותות גדולות לגיל השלישי: "ארגמן" ו"חברותה".  הכניסה לבניין היא מהכביש החוצה את הגן המצוי במרכז עמק בית שאן. במקום הותקנו אמנם שתי חניות נכים מצד אחד של הכביש ועוד שתיים מצידו השני (מעבר לקו ההפרדה החוצה את הכביש). בשני המקרים נכים הנוהגים בעצמם ברכבם צריכים לצאת אל הכביש הצר ולהסתכן בתנועה החולפת.

בנוסף – למרות סימון הרווח בין שתי החניות אין שם שיפוע לצורך עליה למדרכה ויש לעבור לאורך הכביש עד למעבר החצייה ורק שם ניתן שם ניתן לעלות על המדרכה.

תקנות הנגישות מאפשרות אולי חניה כזאת, אבל הכביש צר וכאמור בשעות מסוימות התנועה בו מרובה. לא רק אוטובוסים חולפים בו אלא גם משאיות גדולות. כאשר מתקיים במקום אירוע ומגיעים אליו הרבה נכים בגיל מבוגר, אין להם מספיק מקומות חנייה (ולא רק להם). חלק מהם עולה על המדרכה דרך מעבר החצייה וחונה על המדרכה בחלקה הרחב המצוי מצידו השמאלי של השביל המוביל לפתח הבניין.

השביל ממשיך ויורד לתוך הגן ויש כאלה היורדים וחונים על השביל עצמו. על מנת למנוע הן את הסיכון ואת התופעות שתיארתי, הרי שחוץ מהשקעה לא גדולה אין שום בעיה לבצע זאת. מעבר לשיחים שבחזית בין העצים יש מקום פנוי שאף אחד לא מנצל. מדוע לא להוסיף שם חניות לנכים ולדאוג לבטיחותם?!

השומר יפעיל את המעלית

בפגישה שהתקיימה במשרדו של חאג' יחיא השתתף גם מנכ"ל העירייה יורם כרמון והצטרף גם הדובר אייל מלול. בפגישה זו למדתי כי אושרו תקציבים מיוחדים למעליות לבית ספר אלונים, משואת נריה והישיבה התיכונית. מתברר שבכל בית ספר חדש שמוקם נבנה גם פיר למעלית. את המעלית מוסיפים אח"כ במידה ויש תלמיד או הורה נכה. ומה המצב לגבי מוסדות חינוך קיימים שאין בהם פיר למעלית או שרותי נכים? מתברר שהתקבל תקציב מיוחד ממשרד החינוך לביצוע שבעה פירים בהם תותקן בעתיד מעלית בהתאם לצורך.

ההנגשה איננה לנכים בעלי מוגבלויות גופניות בלבד אלא גם לבעלי מוגבלויות חושיות כגון כבדי ראייה ושמיעה. הדבר נעשה מדי שנה בבתי ספר שנזקקו לכך. יש גם תקציב תלת שנתי לעבודות פיתוח המיועד להנגשה בבנייני ציבור של העירייה, וזאת בתיאום עם הנציבות לאנשים עם מוגבלויות.

אנשי העירייה מסבירים לי שהם דנים גם במצבים בהם לא בוצע שיפוע לעליה / ירידה למדרכה וממנה. דבר זה מקשה גם על אימהות לעלות ולרדת כשהן מובילות את עגלות תינוקותיה. מסתבר שהתשתיות בשכונות הנביאים והמגינים, שבוצעו על ידי משרד השיכון, נעשו ללא הנמכות במעברי החציה. בכל מקרה בו קיימת פניה של התושבים הנושא מטופל בדחיפות על ידי העירייה ולראיה מציגים בפני רשימה של תלונות בנושא שטופלו מידית ומתחייבים לפעול כך בעתיד.

לבסוף עולה גם שאלת הנגישות לעירייה ובתוך בניין העיריה עצמו. החניות ליד העירייה סובלות מאותן בעיות שכבר הוזכרו בכתבה. בבניין העירייה קיימת אמנם מעלית, אלא שלצורך הפעלתה יש צורך במפתח מיוחד הנמצא בכניסה אצל שומר הבניין. ניתן לקבל את המפתח תמורת פיקדון של תעודת הזהות או של רישיון הנהיגה וביציאה להחליפם בחזרה. אם באים מספר נכים (למשל לישיבה של ועדת הנגישות) השומר צריך לעזוב את משמרתו, לעלות ולרדת עם כל אחד בנפרד. נשמע מסובך, לא?

בתמונה גם כשיש חניית נכים, אין בה טעם אם היושב בכסא גלגלים לא יכול לעלות על המדרכה.צילום פרטי