כששרה אנסבכר ממודיעין, שמשפחתה במקור מלונדון, טיילה לצידה של טוני האמריקאית בסמטאות העיר העתיקה, הן גילו זו לזו סודות מעברן של משפחותיהן היהודיות. שרה סיפרה כיצד ציור שצויר על ידי היטלר והתגלה בבית סבה וסבתה הציל את חיי המשפחה בשואה ואילו טוני, שנפגשה לראשונה בחייה עם נשים יהודיות אדוקות, סיפרה על מסעם של אבותיה היהודים עם קולומבוס מספרד אל מעבר לאוקיינוס כדי לחיות חיים רחוקים מהיהדות, עד ימינו, עת היא מגלה מחדש את שורשיה האמיתיים.
מפגש כזה הוא רק אחד מעשרות המפגשים בהם סופרו סיפורי משפחות בין נשים שונות שגדלו במגזרים שונים, שלכולן עניין משותף אחד – פתיחות ואהבת השונה ללא תנאי.
גשמי ורוחני
מסע החבקוקיות הראשון יצא לדרך קצת לפני צום תשעה באב. המסע, בהובלתה של אסנת עוזרד מרעות, הוא המשכו של פרוייקט החבקוקים שנוסד לפני 3 שנים על ידי ערן רולס – מנכ''ל מרכז הבנייה הישראלי, חילוני בהגדרתו וחברו אורי שכטר, חובש כיפה סרוגה, תושב ראש צורים שבגוש עציון. רולס, בהווייתו חובש "כיפה שקופה" כפי שהוא מגדיר את עצמו (מחובר ליהדותו ולשורשיו), ושכטר, סא''ל במילואים ששימש במבצע צוק איתן בתפקיד סמח''ט המילואים של חטיבת הנח''ל, נפגשו לפני 3 שנים בענייני עבודה ומפה נולדה חברות. הסתבר כי שניהם גדלו באותה שכונה אך משני עברי המתרס, דתי מול חילוני וללא קשר ביניהם.
מאז המפגש הראשון ביניהם הגו השניים והוציאו לפועל כמה מסעות גבריים של קירוב לבבות בין המגזרים. את הכפפה בגזרה הנשית, הרימה השנה חברתם אסנת עוזרד, מנהלת חטיבת הביניים ע''ש מוטה גור במודיעין. למסע יצאו 54 נשים מכל רחבי הארץ שהצטרפו להליכה רגלית ב"ירושלים של מטה". המונח חבקוק שנוצר מראשי התיבות של חילוני-חרדי-חב''דניק-ברסלב-רב קוק, מסמל עבור מייסדי החבורה את הקשר של כל חלקי עם ישראל ואת האהבה ללא תנאי אליה כולנו מצווים כמובילים ומחנכים. בחבורת הנשים שנפגשה לראשונה חברו חרדיות, דתיות וחילוניות מכל רחבי הארץ, תל אביביות בנשמה ובנות מיישובי יהודה ושומרון, עירוניות וכפריות, מהגליל והנגב ודרום הר חברון. יחד הן התחבקו, התחברו ולמדו להכיר את השונה, להכיל את האחרת בתזמון מושלם לפני תשעה באב, אז נחרב בית המקדש בשל שנאת חינם. את מודיעין מכבים רעות והסביבה ייצגו שלל נשים מתחומי עיסוק שונים, נשות חינוך ועסקים, יחד איתם הצטרפה נציגה חרדית ממודיעין עילית, אשת יחסי הציבור אתי קצבורג.
אהבה ללא תנאי
ערן רולס, אורי שכטר ואסנת עוזרד לא מקיימים מבחני כניסה להצטרפות לחבורת החבקוקים והחבקוקיות. מבחינתם יש רק תנאי אחד: אהבת חינם. ואכן עוד לא חזרו המשתתפות הראשונות מהמסע וכבר עמודי הפייסבוק שלהם התמלאו בשאלות של מתעניינות רבות: "איך מצטרפים?".
לטענת ערן רולס, תושב רמות השבים, בתקופה בה השיח התקשורתי מתלהם, לוקח תופעות שוליים ומייצר אנטגוניזם, חשוב לזכור גם את הטוב, את החלקים המחברים את העם . "בעבר היו תופעות של אשכנזים מול ספרדים ומזרחיים היום אלו החילונים מול הדתיים והחרדים. למעשה כולנו נמצאים פה בגלל יהדותנו אך אחד הדברים שאנו מנסים לייצר בחבקוק הוא החיבור בין כל המגזרים. להבין שלא חייבים להיות בהכרח שונים, לא אחידים אך כן מאוחדים. עלינו ללמוד להכיר אחד את השני, שכל אחד מאתנו צריך לכבד את המקום שהחברים שלו נמצאים. לדעת לקבל ולהכיל".
מה קורה אצלכם במסעות של הגברים?
רולס: "אצל הבנים ישנם חבר'ה מנטורי קרתא, חרדים, חסידים, ליטאים ועוד. כולנו חיים בגטאות חברתיים שהחיים הובילו אותנו אליהם אך אם נדע להיפתח להכיר את השונים מאתנו נוכל ליצור קרבה." לדברי רולס החבקוקים והחבקוקיות הן קבוצות מקבילות וההקפדה על ההפרדה בין המגדרים נועדה לאפשר את העוצמה של כל מגדר. "כמובן שלנשים יש את העוצמה שלהן. חלק מהעניין הוא אהבת הארץ דרך הרגלים, הכרות עם המנהרות והמחילות והמעיינות, ולכן החיבור של המגזרים נעשה בטיולים וידיעת הארץ."
באה לעזרה
המובילה הנשית למסעות החבקוקיות היא כאמור אסנת עוזרד (50) מרעות, נשואה ואם ל- 3, שגם מנהלת חטיבת הביניים ע''ש מוטה גור במודיעין כבר שנים רבות. עוזרד, פעילה חברתית בלתי נלאית, משמשת כחברת הוועד המנהל בארגון "מתחברים", אשר פועל למען קירוב קבוצות אוכלוסייה שונות בחברה הישראלית: חילוניים, דתיים וחרדים, יהודים, ערבים, דרוזים ועוד. שם היא גם פגשה לראשונה את ערן רולס. אחת לכמה שנים היא מצטרפת כראש משלחת לחו''ל, של בני נוער מארגון "זרעים של שלום", למפגשים עם בני נוער מקווי עימות נוספים. במשלחות נפגשים נציגים של ישראל, פלסטין, מצרים, ירדן, אפגניסטן, פקיסטן והודו. עוזרד דוגלת באהבת האדם באשר הוא. לאחרונה הצטרפה כחברת הוועד המנהל בעמותה החברתית חינוכית ספורטיבית "שער שיוויון" שעיקרה הקמת מסגרת תומכת לילדים באזורי הפריפריה של ישראל. עמותה זו מעודדת את הילדים להגיע להישגים לימודיים וערכיים תוך כדי שיתופם באימונים ותחרויות כדורגל. כעת, גם לקחה על עצמה את הובלת מסע החבקוקיות.
"נמאס לי לשמוע על הקצוות של ימין קיצוני ושל שמאל רדיקלי", היא כותבת בעמוד הפייסבוק שלה, "מי שמכיר אותי יודע שלהגדרות האלה אני לא נותנת מקום בחיי, לא מתעסקת בהם, ולא דנה בעניינם. כי הרוב, הרוב המוחלט הם אנשים טובים שכל מטרתם לחיות כאן בשקט, בהבנה ובאהבה כלפי האחר. ולמה אני אומרת את זה? כי עכשיו ממש בימים שאנו מציינים את ט' באב, אני דווקא מאושרת. מבחינתי המקדש נבנה, ולא על הר המוריה אלא בגליל ובעמקים, בהר ובמדבר, בקיבוץ ובמושב. המקדש נבנה בכל מקום שאנו מתיישבים, בכל מקום שבו אנו נוטעים עץ, בכל מקום ששפת הקודש מדוברת בפשטות, ובכל מקום שאנו חיים עם המיעוטים שבקרבנו בשכנות טובה. כי המקדש שהתאים לימים עברו, לובש מבחינתי צורה חדשה. וכן, צריך לזכור שהיה מקדש בירושלים ושערש אומתנו נוצר שם. קדושתה של ירושלים צריכה להישאר בליבנו. כבר אמר יגאל אלון ממקימי הארץ: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." אתמול והיום ביליתי עם עשרות חברות שלי בעיר העתיקה בירושלים. הנאה צרופה של נשים שכל מטרתן כבוד, חירות, ואהבה ללא תנאי לאחר. כל הוויתנו היא צנועה מתוך הרצון של העמקת ה"ביחד", וטיולנו מדגישים את הערכיות של אהבת העם והארץ".
יופי מיסטי
המסע לירושלים התפרש על פני יומיים. הוא החל ב"מערת הסתרים" של ירושלים. מתחת לבתי העיר העתיקה, במקום בו מסתתרת מערה מדהימה בגדלה וביופייה "מערת צדקיהו", הנחשבת לאחד האתרים המרהיבים בירושלים. המסע נפתח בקבלת פנים מהפנטת: שתי נגניות על כינור וגיטרה קיבלו אותנו במעבה המערה, מנעימות את האוזן בשירי קודש וחול באקוסטיקה מדהימה. משם טיפסנו על חומות העיר העתיקה תוך צפייה ביופייה המהמם של העיר. לפנות ערב, אחרי צעידה בסמטאות הרובע היהודי, הגענו לדלת גדולה, שמאחריה הסתתר סיפור מיוחד. על גג ביתה רחב הידיים של פמלה קלמן ובעלה אבא בלב הרובע היהודי, התקבלנו במאור פנים לארוחת ערב אל מול מסגד אל אקצה המואר וכנסיות הר הזיתים שמאחוריו. קלמן, דמות צבעונית ומרתקת, קיבלה את פנינו בכיסוי ראש בצבע צהוב מאיר עיניים. את ביתה המרווח היא הפכה לבית לחיילים בודדים, ומידי שבוע היא עורכת בו ארוחת שבת לעשרות חיילים ואורחים. במקור היא עולה ותיקה מארה''ב, בעברה מעצבת בגדים יאפית מניו יורק שגילתה יום אחד את יהדותה, ולאחר מפגש אקראי עם הרב קרליבך נכנסה בה אהבת החינם והרצון לגמול לחיילי צה''ל על תרומתם למדינה. כיום היא מחלקת אלפי חבילות שי בחינם לחיילי צה''ל, מתרומות שהיא מקבצת מיהודי העולם. כמובן שקלמן התלהבה מהקבוצה המשולבת שלנו. כמי שמכנה את עצמה "שגרירת האופטימיות הבינלאומית" היה חשוב לה להדגיש את חשיבות האמונה באהבה שבלב. "כשכולם יהיו טובים יותר בלב, יהיה לנו עולם טוב יותר" היא הטיפה ומיד התקבלה כחברה מן המניין לחבורת החבקוקיות.
למען אחיי ורעיי
בערב התחלקנו ללינת לילה במלון, אך כמנהג החבקוקים והחבקוקיות לפני השינה התכנסנו ל"טיש ישראלי" שיוחד לשירינו האהובים. את הערב הובילה המוזיקאית הדתייה אודליה ברלין ששילבה סיפורים מהווי עולמה הדתי והוסיפה הסברים על המנהגים והשירים הנהוגים ערב תשעה באב. "למען אחיי ורעיי" הוא השיר שנבחר לייצג את הקבוצה.
אט אט הבנות קמות לרקוד, בתחילה במעגל, כתף אל כתף ואח''כ בשלשות ובזוגות. אודליה, המגיעה מעולם דתי של ניגונים, חיפשה את נקודות ההשקה של הישראליות והיהדות. היא מסבירה לנו על אהבת בני ישראל שהלכו אחרי השם בהקבלה לאהבת כלולות. אהבה שמופיעה בשירים רבים. כולנו שרות שירי אהבה חילוניים שמתאימים גם לדתיות שבינינו. יהורם גאון ("הנני כאן"), נתן יונתן –"כמו בלדה" ("אם זר קוצים כואב") ועוד. השירים שנבחרו, מותאמים לקצב לקראת ט באב, ימי האבלות.
לקראת חצות, באולם קטן במלון ירושלמי, הנשים יושבות ושרות יחד שירי ירושלים, שירי אהבה טהורה, "שבחי ירושלים", "והעיקר לא לפחד כלל", "אדון עולם", "יבנה המקדש", הרבה ניי ניי ניי (או כפי שהגדירה זאת הנגנית- אצלנו הפולנים יש הרבה אנחות ו אוי אוי אוי). הבנות כבר עייפות אבל השירה מרקיעת שחקים. "אנא בכח", ועוד ועוד. אכן קשה להיות ציניים בערב שכזה.
למחרת בבוקר הצטרף אלינו בהתנדבות החבקוק ד''ר אייל דוידסון, מרצה וחוקר ללימודי ארץ-ישראל אשר מוביל אותנו בעקבות סודותיה של ירושלים המקראית, בעיר דוד בה נולדה ירושלים. הסיור כולל הליכה במעברים התת- קרקעיים דרכם נכבשה העיר, במעיין הנסתר שבו הומלכו מלכים, טבילה רטובה במימי נקבת חזקיהו לאור פנסים ומסע בין פירים, חומות וביצורים קדומים. את סיום המסע אנו חוגגות במעגל שירה גדול ברחבת עיר דוד. מסביב עיניהם המשתאות של נערי תגלית מחו''ל וקבוצות מבקרים ישראלים, בוחנים את הקבוצה המוזרה של נשים בשלל צבעים ותלבושות שרות שירי אמונה ושירי ישראל בשמחה ובאהבה.
בעמוד הווטסאפ שנפתח עבור משתתפות המסע, הבנות משתפות חוויות: "בחזוני אני רואה תנועת נשים לאהבת הארץ נרקמת בידינו", כותבת אלונה מקדימה. "בואו נפיץ את הבשורה למי שמתאימה מחוג מכרותינו. מעבר להנאה זו הנעת כוחות הנפש לעשיית טוב ואהבת חינם. אני מאמינה שיש להפיץ את הבשורה ולהמשיך בדרך בגדול." בשבת הקבוצה משתתקת, מכבדת את שומרות השבת ובערב תשעה באב הנשים מברכות את הצמות בצום קל. "תודה על ההצטיידות המיוחדת בהמון חיבור ואהבה ליום זה של הצום" כותבת רותי מכרמי צור, ואם זו התוצאה של המסע, הרי שמבחינתי גם אני הפנמתי את לקחי תשעה באב".
( צילום נטלי פישלר)
