כל אחת מהן היא אישה מיוחדת בדרכה שלה. כל אחת מהן חלמה והעיזה וכל אחת מהן גם הצליחה להגשים את החלום הפרטי שלה. הן באו מתחום ההייטק עם משכורת בת חמש ספרות, רכב צמוד ותנאים מעולים. האחת עבדה בחברת HP, השניה בקומברס ומטריקס והשלישית ביחידת העילית 8200 ובשב"כ. ולמרות זאת, אחרי קריירה ארוכת שנים בהייטק, הן העיזו לבצע מהפך פרטי.

כיום, לאחר השינוי הדרמטי שביצעו, הן עוסקות באמת במה שהן ממש אוהבות ואפילו מתפרנסות מהעיסוקים החדשים יפה מאוד. ברוב המקרים אפילו טוב יותר מאשר בתפקידיהן הקודמים בהייטק. היו כמובן לא מעט פחדים וחששות ויש עדיין, אבל האומץ לשנות הוליך אותן למקומות חדשים.

מי שחיברה ביניהן וסייעה להן להתמודד עם הפחדים בדרך למהפך היא המנטורית העיסקית ותושבת מודיעין רינת בורג, שמלווה אותן בכל שלב בהתפתחות המקצועית והאישית ומסייעת להן בכל הדרוש לקדם את הקריירה החדשה ואת החיים בכלל. "תחת הסיסמה 'תיכנון וזימון שנה עסקית מוצלחת' אני מלמדת ומעבירה לאנשים חוויות חדשות לגמרי הנוגעות לתיכנון העסק", אומרת רינת. היא מודעת לכובד המשימה: "אני מנסה לעזור להן לייצר שילוב בין החומר והרוח, בתחום החומר אני מסייעת להן בתכנון האסטרטגי והשיווקי, בהקניית אפיקי שיווק, לצד הכנסת מוצרים חדשים והשגת קהלי יעד, וגם בתחום הרוחני שמשמעותו לדעת ליצור מקום פנימי בתוכנו לחלומות הגדולים ביותר שלנו, אפילו לאלו שעדיין לא חלמנו, למשל איך לתפוס את העתיד בצורה אחרת ושונה. אם זה עתיד שנובע מאי וודאות כמו עננה שחורה שמפחידה ועד למרחב בו ניתן ליצור הכל, כי עדיין עוד אין את העתיד אבל אפשר כבר לתכנן אותו".

דברו אלי בפרחים

שסי שפירא, בת חמישים מהיישוב נילי, נשואה ואם לשלושה בנים, היתה במשך 15 שנים מנהלת QA  (בקרת איכות וניהול איכות) של תוכנות ושל פרויקטים בחברות הייטק בעיקר במערכת הביטחון ובצה"ל. בין השאר עבדה שנים ארוכות עם יחידות סודיות ביותר, עד שהחיים הפתיעו אותה וזימנו לה שינוי בעקבות מחלת סרטן השד שבה לקתה לפני כשנתיים.

מה עשית כשגילית שחלית בסרטן?

"תצחק, אבל דבר ראשון שעשיתי – בניגוד לכל הציפיות – היה להתפטר מהעבודה".

מה? אני מניח שעם משכורת טובה, מסגרת תומכת ותנאים לעבור את הטיפולים, אנשים דווקא לא מתפטרים כשמגלים להם סרטן?

"נכון, אבל אני הרגשתי שונה לגמרי. השכר שלי היה מכובד מאד והתנאים מצויינים אבל ימי המחלה הביאו לי דווקא הזדמנות לערוך חשבון נפש עם עצמי, להבין שחייתי עד עכשיו לא טוב".

מדוע לא טוב?

"כי עזרתי תמיד למערכות אחרות. ניהלתי את הבית ואת המשפחה, ניהלתי עובדים, אבל את עצמי מסתבר שלא ניהלתי ממש. החיים היו בלגן. בשש וחצי בבוקר יצאתי כבר מהבית לעבודה, וזאת היתה עבודה מטורפת סביב השעון. כל היום הייתי בטלפונים ומול המחשב ובתוך פרויקטים, וצריך לעשות דברים בלחץ אדיר של זמן. הדרישות ממך הן 'מהרגע להרגע', ואתה לא יכול לעצור לנשום, כי אם לוחמי שב"כ או חיילים יוצאים למבצע בשטח ואני צריכה לספק להם את הפלטפורמה הטכנולוגית המתאימה למבצע, אז הדרישה היא שזה יהיה מוכן עכשיו ומיד. וכמובן שלא אומרים 'לא' או 'אני לא יכולה עכשיו', או 'אין לי זמן כרגע' כשחיי אדם תלויים בזה".

בקיצור, החיים בלחץ…

"מהרגע שיצאתי מהרופאה שבישרה לי שיש לי סרטן, באותו רגע ידעתי והחלטתי שאני צריכה לעשות משהו למען הנפש שלי. הבנתי שכנראה הייתי צריכה את הבעיטה הזאת של הסרטן כדי לעשות את השינוי ואת חשבון נפש. עכשיו אני עדיין בטיפולים, לוקחת כדורים שמונעים ומעכבים את הסרטן".

והבראת?

"לא מבריאים מזה. הסרטן נמצא כל הזמן מעבר לדלת אבל הדלת כרגע נעולה מבחינתי והוא לא נכנס דרכה".

ומה עשית אחרי הטיפולים?

"כבר תוך כדי הטיפולים החלטתי לשנות כיוון לגמרי והלכתי ללמוד, בשביל הנפש, עיצוב פרחים".

מהייטק לעיצוב פרחים? זה שינוי גדול מאד.

"כן, אבל מסתבר לי שזה הביא שינוי גדול בחיים שלי, כי זה שינוי ממש קיצוני ומהר מאד התברר לי שאני מתחברת מצויים לעיצוב פרחים, תחום שמעולם לא עסקתי בו ולא התעניינתי בו. מדהים".

חששת שממשכורת מעולה באירגון ממשלתי כמו השב"כ או צה"ל פתאום תצטרכי להילחם על לקוחות?

"האמנתי בעצמי ועבדתי נכון. כיום, לאחר תכנון העסק והקמתו, יש לי עסק מצליח לעיצוב פרחים לאירועים, כולל עמדות שזירה לאירועים. אני לא נלחמת על לקוח כי זה בא אלי לבד. רואים את העבודות שלי ואת האיכות" (רינת בורג, המנטורית שליוותה אותה, מעידה: "שסי הפכה לסלב בקרב צעירות שמזמינות ממנה מדי יום זרי ראש לימי הולדת ולמסיבות").

את לא מתגעגעת לימים ההם של ההייטק?

"לפעמים, אבל לא יותר מדי. יש הבדל בין סיפוק ואושר, אז כשהייתי בהייטק הייתי מסופקת מהעבודה ומההישגים, אבל לא הייתי מאושרת, והיום אני מאושרת, כי אני עושה מה שאני אוהבת ומה שאני רוצה ולא צריכה לרצות אחרים וזה ההבדל, בשבילי העבודה עם פרחים היא סוג של תראפיה".

וזהו? ההייטק מאחוריך?

"כן בהחלט, למרות שעד היום עוד מתקשרים אלי מהמקומות שעבדתי בהם ומתייעצים איתי מדי פעם בסוגיות מקצועיות ואני כמובן עונה בשמחה. אבל אני יודעת היום שאני בעיצומו של מסע וששיניתי את תפיסת החיים שלי, ואני מרגישה שזה עוזר לי גם בבריאות שלי".

החיים כארון מסודר

יהודית אלקובי, בת 49 ממודיעין, נשואה ואם לשתי בנות, היתה מנהלת המכרזים בחברת ההייטק HP עם שכר מפנק, מעמד ותנאים מעולים. גם יהודית ביצעה את השינוי בחייה ועזבה את הכל לטובת חלום שניקר בה מילדות – לעשות סדר לאנשים בבית ובחיים. אחרי 22 שנים בחברת HP פתחה יהודית עסק לסידור בתים וארונות. כיום, לאחר כשנה, היא מרוויחה יותר מאשר הרוויחה בהיי טק וכעת עומדת לפני הגשמת חלום נוסף  והוא לקיים סדרת הרצאות על הקשר בין סידור ארונות ובתים ובין לעשות סדר בחיים. "זה הולך ביחד ורק עכשיו אני מבינה את זה", היא אומרת.

איך הגעת דווקא לנושא כזה של לעשות סדר בארונות של אנשים זרים?

"גדלתי בבאר שבע של שנות השבעים, בפסיפס מגוון מאוד. גרוזינים, רוסים, מרוקאים, קווקזים, תוניסאים, ריחות אוכל בכניסה, כולם היו מחוברים. שכנה אחת שנסעה לאחותה בצרפת וכל השכנים נסעו ללוות אותה לשדה התעופה, חתונות גרוזיניות בחנייה הריקה כי למי היה רכב, הווי מיוחד במינו. בתוך הפסיפס הזה היו גם 'עוברי אורח' שהגיעו לעיר ללמוד באוניברסיטה. כשהייתי בת 12 בערך, אולי פחות, הזמינה אותי שכנה 'עוברת אורח' לעשות בייבי סיטר לילדים שלה ויצאה לבילוי של מספר שעות. כשנכנסתי אליה הביתה, ה'מסודרת' שבי התעוררה לחיים כשראיתי את המראה שהתגלה לעיני: בגדים היו זרוקים בכל עבר, משחקים, ספרים ועוד תיאורים שיעשו עוול לבלאגן שבאמת היה שם. תוך כדי ששיחקתי עם הילדים אספתי צעצועים לקופסאות, ספרים למדפים, בגדים לערימה אחת, וכשהילדים עלו לישון גם הדחתי כלים מלוכלכים שהיו בכיור ומסביב. כאשר היא חזרה הביתה, היא הביטה בפליאה מסביב. 'את עשית את כל זה'? היא שאלתי ואני השבתי בחיוב. אז היא המשיכה להזמין אותי. לאחר כשנה הודיעה לי כי היא סיימה את הדוקטורט והם עוזבים את העיר. באיחולי הפרידה היא אמרה לי: 'אל תהיי כלום בחיים, תהיי רק מסודרת'״.

והחלום הזה ליווה אותך כל הזמן?

"כן. המשפט שלה 'תהיי מסודרת' כל הזמן הדהד לי בראש, ולאחר 22 שנים בהייטק החלטתי לצאת לדרך חדשה ולסדר לאנשים את הארונות. או כמו שכמה מלקוחותיי הגדירו – לסדר להם את החיים".

עבודה של מנהלת מכרזים בחברת ענק כמו HP לא הולכת ברגל. לקום ולעזוב ככה אחרי 22 שנים מקום עם רכב ליסינג, משכורת וסביבה מפנקת? זה די מפתיע…

"אמנות הסדר נולדה מאהבה ותשוקה אמיתית שלי לסדר ולארגן דברים. זה בער לי בעצמות וגם העבודה במכרזים הוא תפקיד שמושתת על סדר, אירגון וניהול זמן. הטריגר הגיע כששמעתי לפני ארבע שנים את אלון אולמן מדבר על מימוש החלומות שלנו".

מה גרם לשינוי אצלך?

"אולמן אמר בהרצאה: 'תציירו לעצמכם חלום ואם תציירו אותו אז גם תוכלו לממש אותו', ואני פרצתי בבכי. בעלי שאל אותי למה את בוכה ואמרתי לו 'כי אין לי חלום לצייר'. אז הבנתי שדווקא כן יש לי חלום ואז החלטתי לפתוח את העסק הבייבי שלי".

ככה נולד העסק?

"כן, אבל את הדחיפה האחרונה ממש קיבלתי בניו יורק. עברתי ניתוח ברגל וראיתי במרתון ניו יורק איך רצים שם זקנים ושמנים ואמרתי 'גם אני רוצה לרוץ מרתון'. הרופאים אמרו לי 'לא תוכלי לרוץ בגלל הניתוח'. אחרי שחזרנו ארצה, כעבור שלושה חודשים רצתי 10 קילומטרים במרתון תל אביב ואחרי שנתיים רצתי מרתון שלם של 42 קילומטרים בפריז".

מה מיוחד בשיטת הסדר שלך?

"אני מעניקה כלים פרקטיים וטיפים מעשיים לשמירה על הסדר בבית בקלות ולאורך זמן. אגירת חפצים מיותרים מעניקים תחושה של כבדות. אני מאמינה ששחרור חפצים באופן פיזי ונפשי משחרר גם רגשות, משחררת עכבות ומפנה  מקום להזדמנויות חדשות להיכנס לחיינו".

את מתגעגעת לעבודה בחברת HP?

"לפני חודשיים הייתי אצל לקוחה והיה יום קשה, כי זה מאמץ פיסי לסדר בית ואז ככה בצחוק אמרתי לה 'הלוואי והיה לי איזה מכרז לעבוד עליו'. אחרי חודש קיבלתי טלפון מהחברה וביקשו שאעזור להם במכרז מסויים, כפרילנסרית כמובן".

יש סיכוי שתחזרי לזה?

"לא ממש. אני כל כך נהנית לעבוד עם הלקוחות שלי. אני ממש מרגישה שאני משנה להן את החיים".

איך?

"למשל לאחת המלצתי לזרוק יותר מחצי מכמות הבגדים שלה בארונות והיא היתה מכורה לקניות. בעלה הרים לי טלפון ואמר לי שמאז שעשיתי לה סדר היא נגמלה מקניית בגדים. שניה החזיקה מכתבי אהבה של האקסים שלה וסירבה להיפרד מהם. הסברתי לה שזה לא בריא ושתשחרר את האקסים שלה מחייה. לבסוף היא זרקה את המכתבים ותנחש מה קרה? בעלה התחיל לכתוב לה מכתבי אהבה".

יומני היקר

השלישית בחבורה היא רקפת ברגר, בת 44 מלפיד, נשואה ואם לשניים שעבדה 18 שנים בחברת קומברס ועוד שלוש שנים בחברת בת של מטריקס, בעיקר בתחום פיתוח פרויקטים.

"צמחתי בקבוצות פיתוח בקומברס, עבדתי סביב השעון ובלחץ מטורף, אבל השכר כמובן היה מעולה והתנאים החומריים מצויינים". כשבנה השני נולד, בשנת 2006, החל הפיקפוק בטירוף סביב השעון. "אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לעבוד בתוך טירוף כזה אלא להיות יותר עם הילדים, התפטרתי וחזרתי לעבוד יומיים בשבוע".

זו היתה קריסה פיסית?

"סוג של. הרגשתי שאני כבר לא יכולה לעבוד ארבעים שעות בשבוע בהייטק וגם ארבעה ימים בשבוע היו בשבילי מאמץ עצום. באמת רציתי לגדל את הילדים ולהשקיע בהם יותר".

ולא פיתה אותך שיש לך שכר גבוה ורכב צמוד, זה הרי קשה לותר על תנאים כאלה?

"נכון, ולכן אולי אני עובדת היום חצי יום בהייטק. בכלל אני אדם טכנולוגי מאד וזה שתמיד היו לי יומנים אישיים לא משנה את העובדה הזאת. אולי לכן אני שומרת על האופציה הזאת פתוחה כי זה מפתה".

ומה אז? ככה עוזבים?

"החלטתי להתמקד בכתיבה. תמיד אהבתי לכתוב יומנים אישיים. גם כשעבדתי בהייטק והייתי מגיעה בבוקר לעבודה הייתי מקדישה עשר דקות לכתיבה".

הכתיבה משכה את רקפת יותר ויותר. בשנת 2012, אחרי שכבר עברה לעבוד בהייטק רק חצי יום בשבוע, הוציאה רקפת ספר לכתיבת והגשמת חלומות בשם "האומץ לחלום", בו היא מדריכה כל מי שרוצה לכתוב יומן אישי ולא יודע איך להתחיל.

אנשים קונים את הספר?

"כן. מכרתי כבר 1,400 עותקים במחיר של 70 שקלים כל ספר. מתברר שיש הרבה מאד אנשים שממש רוצים לכתוב ולא יודעים איך להתחיל ולא יודעים מה לכתוב ועל אלו נושאים".

ואיך הספר עוזר להם?

"בספר יש ארבעה שערים. הראשון נקרא 'האומץ לנקות' ומטרתו לנקות את משקעי העבר, לסלק גורמים שליליים מחיינו. אם אלה אנשים או מנהגים. השער השני נקרא 'האומץ לחלום', בו מקבל הכותב, לרוב אלה נשים שקונות את הספר וכותבות, כלים לחלום חלומות לגבי העתיד. השער השלישי נקרא 'האומץ לזקק' ובו אני מלמדת כיצד לקחת את החלומות שלנו ולהוציא מהם בפינצטה את החשוב והעיקרי. השער הרביעי נקרא 'האומץ לצעוד' ושבו לומדים הקוראים איך לממש את התוכניות ואיך להפוך את הרעיונות לתכלס".

 את מה שאת מספרת אפשר לבצע גם במחשבה. למה צריך לזה ספר?

"המחשבות נודדות והכתיבה נחרתת ולכן יש מחוייבות גדולה יותר בכתיבה. אגב, אחרי הספר אני מתחילה להעביר סדנאות לאנשים פרטיים ואנשים בארגונים כיצד להגדיר חלומות ולהגשים אותם. אני מלמדת אותם לחלום ולממש את עצמם בכתיבה וביצירה ואני כותבת סיפורים בהזמנה עבור אנשים".

ובמה רינת עוזרת לך?

"התחברתי לרינת כי היא מדברת על השימוש של חומר ורוח ביחד, ממש כמו שהייטק והכתיבה הולכים ביחד וזה התאים לי. היא מסייעת לי בהתנהלות שלי".

תחזרי להייטק?

"לא יודעת. אני מאד אוהבת טכנולוגיה ויתכן שאכנס לזה שוב. מי יודע". 

בתמונה: רקפת, שסי, יהודית ורינת. שינוי באמצע החיים. צילום אינגריד מולרן