ב- 1.11.2007 נפתח היכל התרבות של מודיעין. דינה פלד שכיהנה כמנכ"לית ההיכל נכנסה לתפקיד בתחילת ספטמבר 2006 ובימים אלה סיימה אותו בתום עשר שנים בדיוק לטובת תפקיד מאתגר אולי אף יותר של ניהול סינמטק תל-אביב.  

יום שמתחיל בחמש בבוקר

לראיון הפרידה המסכם את הפרק המודיעיני בחייה מגיעה דינה פלד אחרי שהתעוררה בחמש בבוקר ביישוב כוכב יאיר מרחק של כשעת נסיעה ממודיעין בכביש 6. בשעה שש כבר הייתה בשיעור יוגה בסטודיו של דליה קולדהם ובשבע התייצבה לשיעור TRX ברעות. "זה נותן לי אנרגיה, אחרי הספורט אני מתארגנת ומגיעה לעבודה. את כל חוגי הספורט אני עושה כאן, במודיעין. זו עיר המחוז שלי, למרות שלפני שהגעתי לפגישה עם ועדת המכרזים, כשהגשתי מועמדות לתפקיד, לא הכרתי אותה כלל".

פלד נשואה ואם לשלושה, תאומים (27, הבת עומדת להינשא בקרוב) ובן (19) שסיים שנת שירות ומתגייס בקרוב. יש לה תואר ראשון כפול, באמנות פלסטית ובחינוך לא פורמאלי, ותואר שני במדע המדינה עם התמחות בניהול ארגונים ציבוריים. לפני שמונתה לתפקידה כמנכ"לית היכל התרבות כאן ניהלה את מרכז הבמה בגני תקווה. בצד תפקידה ליוותה דינה בשנים האחרונות אולמות תרבות בבנייה, בין היתר במעלה אדומים, בסביון ובראש העין, והיא מייעצת להיכלים נוספים בהכנת סדרות למנויים. "ככל שעוסקים ביותר תחומים משיקים זה מפרה גם אותנו וגם את האחרים".

אנרגיות ומרץ בלתי נדלה כבר אמרנו, ובכל זאת כיצד את מספיקה הכול ב-24 שעות ביממה?

"אני ישנה מעט. החיים קצרים מדיי מכדי לאכול אוכל זול, לשתות יין זול ולבזבז זמן. צריך ללכת למקומות הנכונים ולהקפיד לעשות טוב לעצמך ולאחרים. אני מאמינה בניהול זמן תוך העצמה, שיתוף והאצלת סמכויות".

איך את מגדירה את עצמך?

"אני סקרנית. אני מאמינה שהעולם מתחלק לשלושה סוגי אנשים: אלו שמתלוננים

ש"אין לי מזל" והכול קורה לידם ולא להם, אלו שקופצים על כל הזדמנות שנקרית בדרכם ואלו שמצויים באמצע, הם במקום טוב, אך קשובים ומסתכלים לצדדים. זו אני".

קהל שלא קונים בזול

אחרי עשור בתפקיד אין ספק שפלד מכירה היטב את טעמו של הקהל המודיעיני וכשאני מבקשת ממנה לאפיין אותו היא אומרת "הקהל במודיעין יודע היטב מה הוא רוצה. זה קהל אינטליגנטי שקשה לספק את טעמו, הוא מעריך אמנויות ואת המאמץ שעושים עבורו. הקהל הזה מוכן לשלם תמורה, הוא מחפש את הדברים האיכותיים ולאו דווקא את הזולים. זה נכון החל מילדים ועד לגמלאים, התושבים עושים מנויים למספר סדרות שונות. אני מאמינה שתפקידנו הוא לסייע לאנשים ולהוסיף להם חיים, עניין, שמחה והנאה. בכל שנה צריך להתחדש ולעשות עבורם את מה שעוד לא עשינו. אנחנו חיים בעולם של גירויים, אם לא תתקדם כאילו הלכת לאחור. לכל סוג של אמנות כאן יש קהל, למחזות זמר, לדרמות, לקומדיות וגם לתיאטרון יותר "כבד" כמו תיאטרון "גשר". בסדרת "טרום בכורה" בקולנוע מוקרנים סרטי איכות עם הרצאה ויש לנו שני אולמות מלאים כאשר באולמות קולנוע מסחריים זה לא קורה. גם בתחום המחול הקהל כאן יודע להעריך דברים איכותיים, מחול מודרני ומופעי מחול מחו"ל. כל בתי הספר במודיעין מגיעים לצפות בהצגות במשך היום ותלמידי מגמות תיאטרון ומחול גם בערב. אנחנו בוחרים את הרפרטואר בהתייעצות עם הרכזים החברתיים, עם נציגי הגמלאים ועם קבוצות המיקוד". 

עד כמה את מעורבת באמת בבחירת התכנים?

"אני רואה כל הצגה שיוצאת וקוראת מחזות. אני מעורבת בעשייה התרבותית בארץ ובעולם בכל סוגי האמנויות. רכשתי כלים ומיומנויות לבחור דברים שטרם הוצגו. אני מהמרת על הצגות שיהיו טובות כי אני מאמינה שצריך להביא דבר שהוא גם טוב וגם חדש "מהמטבח".

יש באמת סגנון ניהול "נשי"?

"אני חושבת שסגנון הניהול הוא בעיקר אישיותי. כשאתה יודע מה אתה רוצה אתה יכול לסחוף את הצוות ולאתגר את האנשים להיות שותפים. ניהול הוא הרבה פעמים דבר בודד כי מנהל אינו חלק מצוות העובדים. ההיבט הכספי בניהול חשוב מאד וצריך לדעת לפעמים להיפרד מאנשים, לגייס אחרים, להתמודד עם גזירות ולתת הוראות שאנשים לא אוהבים. יש בניהול גם את הצדדים הפחות נעימים ולכן מנהל הוא לא תמיד אהוד. צריך לדעת ליהנות מן העיקר ומן הטוב".

מה ההישג הגדול שלך בתפקיד?

"הקמת צוות משפחת היכל התרבות, צוות איכותי ומקצועי שמרגיש שהארגון הוא הבית שלו. ההצלחה היא לרתום את האנשים לבניית התוכניות ולגיוס המנויים. אני מרגישה שהצוות הוא נבחרת מנצחת. לצד זה, אני גאה גם בתוכניות הנהדרות, יש באולם בהיכל 600 מקומות ובעינן עוד 340. זכינו גם במכרז לאולם של 400 מקומות ישיבה שיהיה דמוי-זאפה עם מסעדת שף והוא ייפתח ברמבלאס. אני אדם שרץ למרחקים ארוכים, לא מצפה להישגים מהירים. פיתחנו כאן את תחום המוסיקה הקלאסית, היום יש לנו 400 מנויים וזה הישג מדהים. יש רסיטלים עם גיל שוחט וסדרה של "ורדי פגש את צ'ייקובסקי" עם ד"ר איתן אורנוי שפונים לקהל מצומצם. גם סדרת מחול, שאינה פונה לכל האוכלוסייה, יש כאן מהיום הראשון. לסדרה הזו יש ביקוש ומגיעים לראות אותה גם תלמידי מגמות מחול מהאזור".

מה הדבר שלא הצלחת או לא הספקת לעשות?

"רציתי להרחיב את האכסדרה שהיא קטנה מדיי, אך זה דורש שני מיליון שקלים ויש צורך במימון חיצוני. האכסדרה הצרה מגבילה מאד, הייתי רוצה שאנשים ייכנסו למקום שמרחיב את הלב. עוד דבר שלא הספקתי הוא למצב פסטיבל שהיכל התרבות יוביל. פסטיבל הקרקס השנתי של מודיעין אינו של ההיכל, אני מקווה שיימצא פסטיבל ייחודי כזה. כדי שזה יתאפשר צריך תקציב מיוחד מהעירייה וממקורות חיצוניים".

אין סיכון אין סיכוי

איך את מסכמת את תקופת המנכ"לות שלך בהיכל?

"קיבלתי כאן כר נרחב ליצירה ולהתפתחות. יש פה צוות מדהים וראש עיר נהדר. כיום הגעתי למקום בפסגה, בנינו צוות בעשר אצבעות, יש לנו 12,000 מנויים ו-31 סדרות שונות בכל תחומי האמנויות ותחומי ההעשרה ודעת. אנשים יכולים לקבל פה את כל מה שהם רוצים. זו עיר שיש בה המון זוגות צעירים וגם קהל מבוגר ואנחנו מנסים לתת מענה לכל הגילאים והטעמים. מאחר וההיכל הוא אולם אזורי אנחנו משרתים גם אנשים ברדיוס של חמישים ק"מ. הגענו השנה אף לדיור מוגן בכל הסביבה ויש לנו מנויים מ'פרוטיאה בהר' בשורש וגם מ'אחוזת ראשונים' בראשון. אנחנו קשובים לאוכלוסיה ועובדים עם קבוצות מיקוד כדי להבין מה אנשים רוצים. כגוף עירוני תפקידנו לספק את צרכי כלל האוכלוסייה ולא ללכת רק על המוכר והידוע, צריך לקחת גם הרפתקאות וסיכונים. אני מאמינה במשפט: 'אין סיכון – אין סיכוי'. המקום מילא אותי אושר, שמחה ואנרגיות. כשאתה מחובר ואוהב את מה שאתה עושה אתה צומח מכל דבר, גם אם משהו לא מצליח לומדים ממנו. רוב צוות המנהלים כאן החלו כאנשי מכירות והם התקדמו כי היו עובדים מעולים. זה צוות מנצח".

היה רגע אחד בתפקיד המנכ"לית שריגש אותך במיוחד?

"יש לא מעט רגעים כאלה. קודם כל, רגע הפתיחה: פתחנו את ההיכל ב 1.11.07 ובדיוק שבועיים לפני הפתיחה פרצה שריפה במפעל "צרעה" וכל הכיסאות שהזמנו נשרפו. לשמחתי, הצלחנו למצוא מפעל בצפון שיצר והתקין את הכיסאות והצלחנו לפתוח בזמן.

גם כשקבענו את המזוזה היה רגע מרגש מאד".

שרת התרבות מירי רגב בזה לכל דבר שמוגדר "אליטה" כולל קלאסיקה, כמו צ'כוב למשל. איך את מגיבה לאמירה כזאת, והאם פגשת כבר את רגב בתפקידה?

"כן, יצא לי לפגוש אותה. היא מביאה בשורה חדשה ומעניינת ואני מאחלת לה הצלחה. בהיכל התרבות במודיעין מאמינים שכדי לתת מענה לכולם יש לשלב בין התוכניות האליטיסטיות לבין אלו העממיות וכל אחד יבחר את מה שמתאים לו. אנחנו בהחלט רואים כחלק מתפקידנו לחשוף קהלים שלא מורגלים לדברים מסוימים להציץ בהם. כך, הסדרה "כשהקלאסי פוגש את הפופ" חושפת קהל שמגיע כדי לשמוע פופ גם למוסיקה קלאסית.  אנחנו מביאים תרבות מכל הסוגים והגוונים, בתחום התיאטרון אנחנו משלבים בין התיאטרון ה"גבוה" לבין תיאטרון מסחרי, בידור וסטנד אפ, וגם לילדים אנחנו מציגים את תיאטרון אורנה פורת והמדיטק בצד יובל המבולבל. אני מתנגדת למגמה של לרדד ולהשטיח. לדעתי גם תרבות 'עממית' לא צריכה להיות רדודה. מבחינתי תמיד צריך לכוון גבוה, תמיד אפשר לעזור לכל אחד להגיע גבוה יותר. לא לכוון למכנה המשותף אלא לתת מענה לכולם בהתאם לצורך. אנחנו בוחרים מה להציג על פי קריטריונים אמנותיים, אני חושבת שצריך לכבד את כל היוצרים ולא מקבלת את הבוז לצ'כוב, להיפך. צריך לשלב בין ותיקים וצעירים ולאפשר לכולם לבוא לידי ביטוי. המינון יהיה על פי הביקוש של הקהל".

לאחרונה עלתה דרישה להגביל בזמן את כהונת מנהלי התיאטראות. מה דעתך?

"מנהל בונה ארגון על פי אישיותו ומוביל את הארגון לכיוונים שהוא מוצא לנכון לפתח, לערכים ולדברים שקרובים לליבו. תחלופה תמיד מביאה רוח חדשה ואנרגיות חדשות. זה יכול להביא משב רוח רענן אבל כל מקרה לגופו. לא פשוט למצוא אנשים מתאימים ומוכשרים לכל תפקיד. להחליף זו לא מטרה אלא אמצעי רענון ולכן לעיתים אפשר לרענן את הצוות הניהולי".

להפוך את הסינמטק לנגיש

בעוד כשבוע את מתחילה בקריירה חדשה – ניהול הסינמטק. זה בוודאי שינוי עבורך.

"שינוי גדול מאד. בעשרים השנים האחרונות הקמתי ארגונים ממש מאפס. עכשיו אני מצטרפת לארגון, צריכה ללמוד אותו ולקדם אותו. אצלנו בהיכל יש עשר סדרות קולנוע ובמשך השנים הרחבתי את הידע שלי בתחום. הסינמטק הוא קודם כל מרכז לקולנוע, יש בו חמישה אולמות, הוא בית ליוצרים ולקולנוע ומוביל בתחומו. הוא מהווה סמן לכל היצירה הקולנועית והוא נתפס כאליטיסטי. הסינמטק מציג גם קלאסיקות וגם דברים חדשים, כמו טרום בכורה, קולנוע אוונגרדי ורטרוספקטיבה בקולנוע, וכן מציע סדרות העשרה ודעת. המטרה שלי היא שיהפוך נגיש לכולם ויפנה לאוכלוסיות נוספות, לגוון כדי שיהיה אבן שואבת גם לקהל צעיר ולהוסיף תוכניות לילדים בשבת. אני רוצה שזה יהיה מקום כזה שכשמישהו מחפש מה לעשות הוא יחפש זאת שם. לכן, ארצה לשלב עוד אמנויות יחד עם הקולנוע, קורסים לקולנוע גם לבני נוער, מחול וקולנוע, מוסיקה וקולנוע. השילוב עם אמנויות נוספות יהיה משמעותי. השנה בפסטיבל קאן יהיה גם דוכן של הסינמטק, הוא יהיה חלוץ בתחום ה VR (צילום ב 360 מעלות) ועוד היד נטויה".

את מחליפה את יאיר גרבוז שכיהן בתפקיד כארבעים שנה. לא קצת מפחיד להיכנס לנעליים שלו?

"גרבוז הקים תשתית נפלאה, בנה ארגון והתווה דרך ויש כר נרחב לפתח דברים חדשים. קשה לי מאד לעזוב את היכל התרבות. זו זכות שבחרו בי מתוך הרבה מועמדים וחשבתי לעצמי עוד כמה הזדמנויות יהיו לי להטביע חותם בעוד מקום? כבר עברתי את שנת היובל. אני נכנסת לזה עם המון אנרגיות ואין לי ספק שהכלים שרכשתי יעזרו לי כדי להצליח בתפקיד החדש".

את מקומה של פלד תמלא דליה אוסדון, מספר שתיים בהיכל התרבות ומנהלת אגף התפעול: "היא תיטיב להוביל את הארגון. יש לה ידע אקדמי בתחום התרבות, ניסיון וכישורים" מפרגנת פלד ומבקשת לסיום לנצל את הבמה ולהודות לקברניטי העיר על הזכות גדולה שניתנה לה. "קודם כל למשה ספקטור ולהנהלת העיר באותה תקופה, קיבלתי מהם מנדט מדהים להקמה וזה נחקק בליבי. גם ממשיך דרכו, חיים ביבס, נתן לי רוח גבית ומנדט פתוח לחלוטין לממש את כל ההיבטים האמנותיים שרציתי, וכך גם מוטי גרונר, שמעון גואטה וכל ההנהלה הנהדרת. הצוות זו ההצלחה האמיתית".

רגע של תרבות/שאלון אישי

מה הספר האחרון שקראת?

"קציצות" של אילן הייטנר. עכשיו קוראת את "ללכת בדרכך".

על איזו הצגה את ממליצה?

"האורחת" של בית לסין מאת סביון ליברכט. כתובה ומבוימת נהדר. קאסט שחקנים מצוין.

"אישה בורחת מבשורה" על פי ספרו של דוד גרוסמן. קופרודוקציה של הקאמרי והבימה.

הצגה איכותית ומטלטלת שאי אפשר לצאת אדיש ממנה.

"השחקנית" של בית לסין. מחזה מעולה, בימוי נהדר ומשחק מדהים של נטע גרטי.

סרט שאהבת במיוחד?

"שני סרטים: 'סופת חול' – סרט ישראלי לא פשוט המתאר מציאות רווחת במגזר הבדווי והערבי: התמודדות של נשים הנשואות לגבר אחד ומערכת היחסים ביניהן. משקף מציאות קשה של מעמד האישה בחברה הערבית באופן שלא היינו רוצים לראותו.  ו'שבוע ויום' – סרט ישראלי שמתחיל בסיום ה'שבעה' של הורים על בנם שמת מסרטן. האב מתמודד באמצעות שימוש בגראס הרפואי של הבן. משחק מצוין והתמודדות אנושית של יבגניה דודינה ושי אביבי.

נעבור למחול…?

"סוסים בשמיים" של להקת המחול הקיבוצית".

שחקן אהוב במיוחד?

"גיל פרנק. משחק מצוין  ב"קורליאנוס" בהבימה".

שחקנית?

"מאיה דגן שעושה תפקיד מצוין ב"אילוף הסוררת". היא נהדרת.

זמרת שאת מעריצה?

"קרן פלס. יוצרת מוכשרת ביותר. כותבת, שרה, מנגנת ומשחקת. המופע עם רמי קליינשטיין הוא

'שואו' בזכות האישיות שלה והשילוב ביניהם".

זמר…?

"עידן רייכל. ראיתי אותו בקיסריה וזו הייתה חוויה עוצמתית. אני אוהבת לשמוע אותו גם לבד וגם עם הפרויקט. הוא מהווה דוגמא איך מעצימים זמרים צעירים בזכות היותם חלק מהפרויקט".

מתי יצאת לחופש לאחרונה ולאן?

"אני לא מרבה לצאת לחופשה כי אני חייבת להיות מחוברת לעבודה. בחגים מנסה לנסוע לכמה ימים

לחו"ל, בסוכות שעבר הייתי עם המשפחה בפרובנס. השנה לא יצאתי לחופש, הבן הצעיר שלי היה שלושה חודשים בארה"ב מטעם שנת השירות ולא הספקתי לנסוע אליו, בעלי נסע לבקר אותו". 

אז איך את מפנקת את עצמך?

"אני מאד אוהבת ספורט ובזמני החופשי משתדלת לעשות זאת. אני מחוברת לטבע, אוהבת לרכב

על אופניים במדבר, הולכת ורצה. אני מפנקת את עצמי באוכל טוב, ביין טוב, במסאז' ובטיולים".

בתמונה דינה פלד. "המקום מילא אותי אושר, שמחה ואנרגיות". צילום אינגריד מולר