בשבוע שעבר עלתה על הפודיום בתחרות הגרנד פרי באוסטריה הגו'דאית האולימפית רז הרשקו, שגם הפעם הקדישה את הזכייה לזכרו של סגן יונתן גוטין, תושב העיר שנפל בקרב ב-7 באוקטובר ובנעוריו היה חבר בנבחרת הצעירה.

עבור הרשקו מדובר כבר במנהג, כאשר מאז נפילתו של גוטין, חברה לנבחרת הג'ודו, היא מקפידה להזכיר את שמו ולהנציח אותו. השבוע סיפרו הוריו של גוטין כי מאז ה-7 באוקטובר ועד היום הפכה הרשקו לחלק מהמשפחה. "היא הגיעה אלינו בשבעה", סיפרו, "נכנסה לבית ואמרה בשקט: 'מרגיש לי שזה המקום שאני צריכה להיות בו'. מאז, בכל זכייה, היא מנציחה את יונתן לא כי ביקשו ממנה ולא כי צריך, אלא כי הלב שלה לא יכול אחרת".

עוד סיפרה השבוע אלה גוטין, האם השכולה, כי הרשקו הקימה ומימנה בעצמה באקדמיית וינגייט את "הגן של ג'וני", פינת הנצחה מול חלון החדר בו התגוררה בנעוריה. "יש בינינו חיבור מדהים. רז התאמנה בנבחרת הנשים, היא יותר גדולה מיונתן. הם היו ידידים והוא היה מפרגן לה, אבל הם לא היו מאוד קרובים. לכן, כשהיא הגיעה לשבעה מאוד התפעלתי. זה מאוד ריגש אותנו. היא ישבה ודיברה איתנו ואמרה שמעכשיו כל זכייה שלה היא תקדיש לו, כי הוא לא יכול להתחרות עכשיו".

כזכור, למרות שיכל לזכות במעמד של ספורטאי מצטיין, גוטין החליט לוותר על כך למען שירות משמעותי. "הוא כל הזמן חשב איך להעלות את הפרופיל שלו", נזכרת אלה, "ומההתחלה הוא אמר שהוא רוצה להיות קצין. צריך לציין שהוא אף פעם לא שכח את הג'ודו, זה היה חלק מהחיים שלו וכשהוא היה מגיע הביתה בסופי שבוע הוא היה מגיע למועדון שלו ומתאמן בשביל הנשמה. 14 שנים בג'ודו לא נעלמו. זה היה ממש האהבה שלו. הוא היה עוזר לאמן את הקטנים ודיבר על זה שהוא רוצה להוציא תעודת מאמן".

"בפעם הראשונה היא טסה לתחרות וזכתה במדליית כסף והקדישה לו את הזכייה, ועם הזמן הבנו שזה לא חד-פעמי ושהיא מתכוונת באמת לכך", מוסיפה גוטין, "היא סיפרה שהיא תמיד הולכת עם המדבקה שלו בתחרויות, שכתוב עליה 'האדם שאתם רוצים להיות ממתין לכם שתתעוררו'. היא שמה את המדבקה בחדר שבו היא נחה בין הקרבות, והיא אמרה שכשהיא עולה למזרן היא חושבת על איך הוא נלחם בשבעה באוקטובר כדי שנוכל להמשיך לחיות". .

אתם נמצאים איתה בקשר רצוף?

"אנחנו בקשר הדוק איתה. אנחנו מתכתבות כמה פעמים בשבוע, ואני גם בקשר עם אימא שלה ועם המאמן שלה שני הרשקו. הוא היה בחנוכת הבית לחיילים בודדים שהקמנו וגם בחנוכת 'הגן של ג'וני' בווינגייט. היינו בשנה שעברה אצלה בפסח וגם השנה היא הזמינה אותנו. אני פשוט מאוד מחוברת אליה כי היא מאוד מזכירה לי את יונתן בערכים שלה. היא מדליסטית אולימפית וסגנית אלופת אירופה ואין בה טיפת שחצנות. הדרך שלה לא הייתה קלה בג'ודו, היא עברה דברים בתיכון וחרמות, אבל היא לקחה את זה למקום טוב של לצמוח מכל הקשיים שהיא עברה. זה מזכיר לי את יונתן שתמיד התמודד מול הקשיים. מה שמדהים זה שרז לקחה את זה כפרויקט, וגם המשפחה שלה בתוך זה. היא באמת נלחמת. יש את החיילים שנלחמים במלחמה ויש את אלה שנלחמים בעורף על התקווה ועל הנורמליות. כשהיא זכתה ביום האישה הבינלאומי ראיתי אותה עומדת על הפודיום, שמעתי את התקווה התחלתי לבכות".