מסופר על נסיכה אשר נהנתה מחיי נוחות – ארמון במכבים, מאמן כושר, פסיכולוג ספורט, מורה פרטי ומנוי לקאנטרי. בימי הולדת היו קונים לה הוריה את המחבט המתקדם ביותר. דרכה לצמרת הטניס העולמית כמו נסללה במיוחד כדי שלא תיאלץ ללכלך את הנעליים (עם כריות אוויר, המילה האחרונה בשוק). בגיל 14 היא זכתה באליפות ישראל, בגיל 17 היא כבר הייתה 183 בעולם, לצבא התגייסה כספורטאית מצטיינת, בעיקר כדי להכניס קצת זוהר לחיים של מספר נגדים וילדיהם. בגיל 24 היא קבעה שיא ישראלי היסטורי כשהתייצבה במקום ה-11 (!!!) בעולם. מכל עבר סגדו להישגיה והיללו את יכולותיה. אפילו אלת הגראנד סלאמים, סרינה וויליאמס, דיברה בשבחה וחפצה ביקרה! אלא שאז, בגיל 26, היא התדרדרה בדירוג והאמת על החיים התגלתה במערומיה: הכל התברר כהבל – ההצלחה, התהילה והכסף, כולם ארעיים, ברי חלוף. הנסיכה נחשפה לראשונה לקשיי הקיום האנושי – טיסות צ'רטרים בחברות תעופה מפוקפקות לפינות נידחות בגלובוס, מלונות שלושה כוכבים ומשחקים עם ארבע שגיאות כפולות במערכה. היא עזבה את המאמן שליווה אותה לטופ וסירבה לענות לשאלות של עיתונאים, נדדה אנה ואנה, התייעצה בחכמים, בטוקבקיסטים  (וגם בחכמים טוקבקיסטים), וחיפשה תשובות לשאלות הקשות – מהי מהות הסבל? מהו הפיתרון? בסופו של דבר הרחיקה הנסיכה לסין, מצאה לעצמה פינה בסוזוהו ושקעה במדיטציה עמוקה. במשך שישה ימים ושישה לילות היא לחמה במלך השדים, שהקים עליה את השמש ושלח אליה את בנותיו לכלותה – בין היתר את טימאה באבוס, סאסאי ז'אנג ועוד. ביום השביעי נחשפו לה אמיתות הקיום והיא מצאה את הנירוואנה.

שחר של סידהארתה

אם הסיפור של שחר פאר מזכיר במשהו את הסיפור על סידהארתה גואטמה בודהה, הרי זה מכיוון שכך רצה המשורר. ואכן יש קווי דמיון. אחרי הכל, על שבעה סיפורים בסיסיים עומד העולם, כנראה אפילו פחות. הראיון האמוציונלי שערכה שחר פאר עם נחיתתה בישראל השבוע מגלה לנו לאיזה אב-טיפוס של סיפורים היא שייכת.

"בחצי השנה האחרונה חמש-שש פעמים כבר אמרתי לעצמי שסיימתי עם הטניס. אמרתי 'תודה רבה, קיבלתי הרבה, אבל די, זהו, מספיק, אני לא מסוגלת יותר, יש לי דברים יותר חשובים'. לא ראיתי איך עם הטניס אני יכולה להגיע לאושר פנימי. אני לא מתביישת להגיד את זה, אנשים עוברים דברים קשים בחיים שלהם. כבר תקופה ארוכה אני עובדת על עצמי מנטלית מאוד חזק. עכשיו זה יוצא החוצה, וזה משמח. אני מגלה על עצמי דברים ומתפתחת, דברים שלא היו לפני. זה לא רק מקצועית. הטניס עוזר לי לשפר את עצמי כבנאדם מבחינה אישית. התקופה הלא טובה שלי נתנה לי הרבה דברים. את ההבנה שלא משנה מה – אני שחר, בנאדם, ואני אוהבת את עצמי בכל מקרה. תמיד רוצים לנצח אבל יש דברים שהם מעבר לטניס. לפעמים אני מאוד שונאת את הטניס, אבל אני גם מאוד אוהבת אותו. אוהבת לרוץ על המגרש, לעבוד קשה, את המלחמה. ההפסדים עדיין גומרים אותי. אבל הנה, בבאקו הפסדתי ובפעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי שניצחתי. זה לא אומר שעוד כמה חודשים לא אגיד ש'הספיק לי', אבל הכי חשוב שאני צריכה להיות שלמה עם עצמי".

חרקירי? קמיקאזה! קאמבק?

גמר טורניר סוזוהו הזכיר נשכחות. שעתיים וחצי של קרב הפכפך תחת שמש קופחת,

40 מעלות בצל ואוהדים שצועקים בסינית. ככל הנראה בניב מנצ'ורי. שחר עשתה 2:6,  סאסאי ז'אנג (195 בעולם) קמה מהקרשים עם 6:2 משלה, גורל הטורניר כולו התנקז למערכה שלישית ומכרעת. היריבה צברה ביטחון, הקהל שאג והשמש הלהיטה את הרוחות, שחר שקלה חרקירי אבל עשתה בסוף קמיקאזה. חרב סמוראית שמופיעה במערכה הראשונה, חייבת לחתוך בשלישית. הקאמבק של נסיכת הטניס הישראלית הושלם –

3:6 – כפרה על גמר טורניר באקו, תואר שישי בקריירה וראשון אחרי ארבע שנים עקרות. העיקר שהיא שוב מחייכת, שוב מאמינה. כיף. בפייסבוק היא כתבה לאחר מכן: "אני רוצה להודות לכולם על התמיכה, זה משמח ומרגש. אני כל כך שמחה לזכות בתואר שישי בקריירה אחרי כמעט ארבע שנים. היה משחק ממש קשה! היה הכי חם שהיה לי בחיים, שיחקנו ב-40 מעלות. שתינו נלחמנו לאורך כל המשחק ובסיום היינו מותשות פיזית ומנטלית. אבל עם הרבה עוצמה ומלחמה ניצחתי. זו ללא ספק אחת התחרויות הקשות בקריירה, אבל זה היה שווה כל רגע ואני מאוד שמחה! שבת שלום לכולם".

שירת הברבור (או שאנחנו סתם מברברים)?

בגיל 26 הוכיחה שחר שעדיין לא נס ליחה, בעיקר לעצמה. אם פעם המוטיבציה שלה התבססה על לסתום פיות, נראה שהיום היא רק מנסה לגרש את השדים, לנצח את הספיקות שכרסמו בה עד שכמעט איכלו לחלוטין את האהבה שלה לטניס. בדירוג יום שני התברר שהיא טיפסה לא פחות משלושים שלבים והתייצבה במקום ה-83 בעולם. לא רע עבור מי שכבר התבוססה בתהומות המקום ה-179. נכון, ההישגים של שחר הגיעו בשני טורנירים קטנים יחסית, עדיין לא ברור אם היא חוזרת לטופ העולמי או שרק מדובר בשירת הברבור. אולי בעוד שבועיים, בטורניר הגראנד סלאם בארצות הברית (בו היא מדורגת ראשונה במוקדמות), נקבל רמז. בכל מקרה, אם זו שירת הברבור, היא נעימה מאד לאוזן. בודהה ממילא היה אומר "היה פתוח לעולם. כף מלח בכוס הופך אותה לבלתי ראויה לשתיה. כף מלח באגם היא בלתי מורגשת".