באניה לוקה הבוסנית היא העיר התאומה של מודיעין, אבל לכו תסבירו לאנשים שהם צריכים להיות נגד מסי. לא דזקו ולא פיאניץ', כלום לא ישכנע אותם, מסי זה אולי לא מראדונה, אבל מצד שני, הוא בטח לא כפיר מלול. עוללים מקבלים חולצה עם המספר עשר לברית והמילה הראשונה שהם לומדים היא "גולאסו".

פעם קראו לזה אפקט העדר, היום קוראים לזה חוכמת ההמונים. פתאום אתה שואל ילד "ואם כולם יקפצו מהגג?" אז הוא עונה בלי למצמץ "אני גם אקפוץ". בלי שביקשת הוא כבר מרחיב, מנמק ומביא דוגמאות. "בטח יש למטה מזרון או משהו. אחרת למה שכולם יקפצו מהגג?". אתה מגמגם כמה מילים על שאלה רטורית ומקבל נוק אאוט עם "הייתי במסיבה כזאת לפני שבוע. כולם קפצו מהגג לבריכה והיה אדיר!".

לא שבמודיעין מישהו יוצא מגדרו. אפילו המסיבה דלעיל התרחשה בכלל ברישפון. כאן, כדי למצוא חיוך, צריך לקנות את השוקולד של קינדר. המונדיאל אמנם התחיל ובטלוויזיה הבטיחו אווירת קרנבל, אבל מסע קצר ברחובות מגלה שהעיר נרגשת קצת פחות מילד שקיבל במתנה מילון עברי- אנגלי ועבודה לחופש.

למעשה, כששאלתי פלוני באיזו קבוצה הוא תומך הוא ענה "סאן אנטוניו". ונסע לתל אביב.

קשה להשתחרר מהתחושה שמשהו אפור דבק בעיר הזאת, אבל לאור הממצאים האחרונים לא מן הנמנע שמדובר בפיח.

בשדרות האדירות שהוקמו, שני שכנים לעולם לא ייפגשו. כשמישהו אומר "אני קופץ רגע, משהו קטן מעבר לכביש", לך תדע אם תראה אותו שוב. הוא חוצה מדבר ואת הרי החושך, אם הוא לא נדרס, במילא הגרעינים נגמרו.

לא פלא שמודיעין חוגגת עשרים שנה, אבל עדיין נראית כמו עיירה במערבון ספגטי. באגף שפע, מחלקת התברואה, רודפים את האורח היחיד שהסכים להגיע לכאן לביקור, הוא ידוע בכינויו "הנמר האסייאתי". והוא בכלל יתוש.

לפחות אם היה מדובר בפרעוש, אפשר היה לסגור מעגל ולחזור למסי בלי פלופים. אבל מודיעין מסודרת מדי בשביל לבעוט בשתי רגליים.

אז המשחק בין ארגנטינה לבוסניה לא התעלה לרמה גבוהה, מפוזר ורשלני, כמו מחכה למחמאה. כל כך הרבה כישרון, אבל רובו התפזר על עיגול האמצע, כשמישהו בא לאסוף, השופט שרק לפאול. גול עצמי הפריד את הניצים כבר בדקה השלישית ושום דבר לא השתנה לטובה, מקסימום להיפך. במקום שאחת תשתחרר והשנייה תחפש את השיוויון, השתיים הפכו חרדות קצת יותר.

באניה לוקה הבוסנית היא עיר תאומה של מודיעין מ-2010. אבל האגן הגרמנית קרובת משפחה כבר מ-2007. מדוניאנין לא מוכן להתראיין לתקשורת הישראלית, אז אולי בכלל עדיף לנו אוזיל?

דקה 54, מסי התהלך במגרש, ספורטאי ופוליטיקאי, כולו ילד טוב מודיעין, ביישן אבל נבחר להנהיג, כבר שתי קדנציות רצופות, עם שיער קצר, מסודר הצידה בקפידה, ומראה כללי של פקיד אפרפר. ופתאום זה הכה בי. למי הוא דומה? את מי הוא מזכיר לי? ליאו מסי חייב להיות הבן האובד של, ובכן, חיים ביבס!