רגע אחרי שריקת הסיום לעונה ההיסטורית של עירוני מודיעין בליגה הלאומית, ארז בנודיס יכול להתרווח לרגע ולקחת נשימה.

מה שהחל בחוסר ודאות והכנה לקויה לעונה, בתוספת תקציב מהנמוכים בליגה, נמשך בסיבוב ראשון מפתיע במיוחד שהציב את העולה הטרייה באמצע הטבלה, בניגוד לכל התחזיות. אלא שבסיבוב השני המציאות התיישרה עם נתוני הפתיחה, ומאזן עגום במיוחד, כולל הפסד לר"ג ששיחקה ברוב המשחק ב-9 שחקנים, שלח את מודיעין למאבק הישרדות שהוכתר בהצלחה רק מחזור אחד לסיום העונה.

"זאת הקלה גדולה. מאד גדולה. עונה מורכבת מאד, אבל בסוף התחושה כרגע יוצאת מהכלל. כי אחרי שכולם עושים מאמץ עילאי, להשיג את התוצאה, אין טוב מזה. זאת ליגה מאד קשה, מאד שוויונית, כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה. איך הגדירו את זה אנשי מקצוע שעברו דבר או שניים? ההישג של עירוני מודיעין יותר גדול מהאליפות של מכבי פתח תקווה".

דומה לתחושות מהאליפות שלקחתם אשתקד?

"הרבה יותר משנה שעברה. הרבה יותר מעליית ליגה. להזכיר לכולם, זאת הליגה הלאומית. מן הסתם, העבודה הרבה יותר מורכבת וקשה. ההישג הוא יוצא מהכלל. עירוני מודיעין צריכה לבנות מסורת. זה מתחיל בצעד ראשון, והצעד הראשון היה להישאר בליגה הלאומית בעונה הראשונה. זאת היסטוריה לעיר מודיעין. כותרת בשבילך: 'עירוני מודיעין, בשנתה הראשונה בלאומית, שרדה בליגה בגאווה'".

ועשיתם את זה למרות פתיחה לא אידיאלית, בלשון המעטה.

"קבוצות התחילו להתאמן ובנו סגלים ויצאו למחנות אימונים, אנחנו התחלנו מקרטעים עד שראש העיר לקח את העניינים לידיים. ביבס ודרעי הלכו למהלך, העבירו את הקבוצה לאשכנזי ופיצ'ון ומשם הכל התחיל לזוז. הדברים הלכו קשה, זה לא משהו נורמלי, ולכן אני חושב שההישג כפול ומכופל. אסור לשכוח שהתאמנו על דשא סינתטי במשך עונה שלמה, שיחקנו 37 משחקי חוץ. ברור לכולם שאם היינו משחקים במודיעין היו לנו עוד 10 נקודות בקופה. צריך להגיד מילה טובה לקהל, שבא וניסה לדחוף, אבל צריך להבין ששיחקנו כל העונה בחוץ ולא בבית. אם עירוני מודיעין תצליח לתקוע יתד בליגה הלאומית בשנתיים הקרובות, בעוד שלוש שנים, כשגם יהיה אצטדיון ביתי, נראה את הקבוצה מדברת הרבה יותר גבוה. הניהול בעירוני מודיעין היום הוא משהו יוצא דופן, משהו שלא ראיתי לפני כן".

ובניגוד לכל היגיון, סיימתם את הסיבוב הראשון במקום השביעי.

"לאורך השנים זה הוכח שאם אתה בא עם מוטיבציה קצת גבוהה יותר, כושר גופני קצת יותר טוב, אלו הדברים שבאים לידי ביטוי בהתחלה. האיכות בשלב הזה, פחות. השחקנים מליגה א' רכבו על המומנטום של השנה שעברה, רעבים להוכיח, רוצים יותר. כל קבוצה שקיבלה את עירוני מודיעין חשבה שהיא באה לטיול. מודיעין לא שם סקסי, לא פתחה את העונה כמו שצריך, בלי שמות נוצצים, ושם הפתענו את כולם. באנו מוכנים, באנו רציניים, ממוקדים, ידענו מה צריך לעשות. השגנו הרבה נקודות במקומות שאנשים חשבו שנקבל שלוש וארבע. מול רמת גן, הניצחון על בני יהודה, ההצגה שעשינו מול מכבי פתח תקווה בבית למרות שהפסדנו. ניצחנו קבוצות שעל הנייר נחשבו הרבה יותר טובות מאיתנו, שלא לדבר על התקציב שהיה הכי נמוך בליגה".

ואז הגיע הסיבוב השני.

"בסיבוב השני כמעט נפלנו על איכות. בסוף זה מדבר. צריך שלושה-ארבעה שחקנים שיכולים לסחוב קבוצה בימים לא טובים. בסיבוב השני לקחו אותנו ברצינות, כבר לא הקלו ראש. כל משחק הפך למלחמת עולם ספורטיבית. היה לנו מאד קשה. היה מתסכל, לכל המערכת. אתה מתכונן ומכין, וידאו של אחרי המשחק ששיחקת, וידאו של לפני המשחק המתוכנן, מקדיש שעות ארוכות, ארבע-חמש שעות במועדון כל יום. אבל הגדולה של כולם היא שידעו להיות ביחד. אומרים שחדר הלבשה מנצח, זה בדיוק זה. לא היו עימותים, לא היו ויכוחים, לא היה אגו. בן אדם אחד מעל כולם, יוסי פיצ'ון, שידע לסחוב את המערכת, להגיד מילים טובות גם בהפסדים. להרים את השחקנים. זה נתן לנו דחיפה מאד גדולה. אף פעם לא שמעת מישהו מחברי ההנהלה מתלונן, מבקר. זה התחיל מראש העיר, שבאמת נתן לנו הכל, אבל הכל, על מנת להצליח, ועבר דרך כולם וחלחל לשחקנים שקיבלו את השקט הנפשי הנדרש בסיטואציה כזאת".

היו שפשפשו בנרות בכביסה המלוכלכת. זכורה לי כתבה שהתפרסמה באתר ספורט 5.

"אם זה לא היה עצוב, הייתי צוחק מזה. בדיחה עצובה. כתבו 'משחקים שש-בש, שהכדורים לא מנופחים'. אני לא מופתע, עברתי הרבה בכדורגל. הניסיון שלי גבר על הקשקושים. ידעתי לבוא למחרת ולהסתלבט ולהפוך את זה לצחוק בחדר ההלבשה, ולעשות אסיפה מצחיקה שכל השחקנים היו ברצפה כאילו זה סטנד אפ. זאת הייתה התגובה שלנו. התשובה לכולם הייתה שבסוף העונה נשארנו בליגה על אפם ועל חמתם של מי שניסו לחבל".

יכול להיות גם שזאת תוצאה של הסירוב שלכם לשתף את התקשורת בנעשה?

"בשום פנים ואופן זה לא היה מגמתי, לא נגד העיתונות, לא בא ממישהו. קיבלנו החלטה לתת שקט לשחקנים ולמערכת, שהספינה הזאת תשוט כמו שצריך ותגיע לחוף מבטחים. אתה רואה, ביום הראשון שנשארנו בליגה, אני איתך. השקט לשחקנים היה מאד חשוב עבורי ואני הובלתי למהלך הזה. הפקטור החשוב זה השקט, הוא נתן לנו את הכוח להמשיך. וגם הניסיון כמובן, שיש לי גם בליגה הלאומית וגם במאבקים כאלה. השקט הנפשי שנתתי לשחקנים, למרות רצף ההפסדים לא נכנסנו ללחץ. כשינואר הגיע והיינו צריכים לחזק, הבאנו בסך הכל שניים שחשבתי שיכולים לעזור. בסוף, במבחן התוצאה, הם עזרו. בסוף, כשמסתכלים על התוצאה הסופית, היא הושגה".

האמנת?

"ההפסד מול הפועל רמת גן, בתשעה שחקנים, בסיבוב השני, זה היה אולי אחד הרגעים הכי קשים. התקשורת והאנשים הטובים לא הפסיקו לדבר, מה קרה ומה לא קרה, אבל ראינו כבר שקבוצה בחיסרון מספרי יודעת להתמודד, כולל בליגת העל. זה בסדר וזה קורה. העניין הוא איך אתה יוצא מזה, ואני חושב שידענו לצאת. ידעתי להרים את הקבוצה, ושם נמדדת האמונה שלי בקבוצה. הרבה מאמנים במקומי היו מרימים ידיים והולכים הביתה, אבל האמנתי בכל רגע ובכל דקה, גם בימים הכי קשים. גם בהפסד לחדרה לפני כמה שבועות, האמנתי במלוא מובן המילה שעירוני מודיעין יכולים להישאר בליגה. וצדקתי".

והלחץ?

"לחץ מאד גדול. אתה מרגיש שאתה הולך עם מינימום שני טון על הכתפיים. הולך לאימון, זה נקרא יום ארוך, אתה מתחיל אותו בוידאו, אסיפה, אימון, שיחות אישיות, ואתה מרגיש שאתה מדבר עם עצמך. ואז אתה בא הביתה והילדים ואשתי דוחפים ומעודדים, אומרים שהקבוצה נראית טוב, שהיא תישאר בליגה. הם היו המאמינים הכי גדולים לאורך כל הדרך. מגיעה להם באמת הערכה ותודה שסבלו אותי בשלושת החודשים האחרונים. אשתי, מספר אחת, מעל כולם, זהבית. וכמובן, הילדים שלי – שימי, עמית וליה – שבלעדיהם אני לא יודע אם הייתי מצליח לשרוד את העונה".

היו שלבים שהרגשת את הכיסא רועד?

"אפילו לא לרגע. חשוב לציין, וזה הזמן לציין, את משה אשכנזי ואת גבי פיצ'ון שנתנו לי את כל הקרדיט. וגם כל חברי הדירקטוריון. לא שמעתי פעם אחת מהפה שלהם, 'תתפטר, צריך לפטר אותו'. זה לא עלה פעם אחת. וגם חייבים לציין את שי מאור, גארי שפורי, סיימון סיפואנטס, אייל אורן, אופק אברס האנאליסט. כל הצוות. בלעדיהם לא היינו עושים את זה".

אז אפשר להכריז שאתה נשאר?

"אני לא יודע, לא רוצה להגיד סתם דברים. מה שיחליטו שטוב לעירוני מודיעין, אני אקבל. אם אשאר, אעשה הכל שעירוני מודיעין תמשיך להיות אחת משלושים הקבוצות הבכירות במדינה. אם אשאר, אעשה הכל כדי שהקהל הנפלא של עירוני מודיעין וכל תושבי העיר יהיו שמחים. ואם לא, אני מבטיח להיות האוהד מספר אחת של עירוני מודיעין. לעיר הזאת מגיעה קבוצה בליגה הלאומית".