ריצת שטח שגרתית בגבעות הדרומיות של מודיעין ("המגרש הביתי שלי") הפכה לאחרונה לכמעט אסון של ממש, לאחר שפר תקף את טלי משה, מדריכת ריצה שסבלה מדימום חמור ואושפזה בבית החולים.

האירוע התרחש בשבוע שעבר, במהלך חול המועד, כאשר משה הובילה קבוצה בת שמונה רצים לריצת בוקר באזור. "במהלך הריצה עלינו למצפה נתן", סיפרה השבוע למודיעין News, "והצטלמנו שם. לאורך כל המסלול יש עדרי פרות שרועים באופן קבוע. אנחנו רגילים לזה. זה המגרש הביתי שלנו, אני רצה שם  פעמיים בשבוע לפחות. בדרך חזרה, כ-500 מטר מהסיום בכיכר השוטר, היה עדר של פרות. החברים שלי חלפו על פניו והכל היה בסדר. איכשהו, מהעדר הזה הגיח אליי שור ונגח בי. לא הייתי מוכנה לזה. אני רצה שנים בשטח וזה אף פעם לא קרה. השור נגח בי והפיל אותי לתעלה. זה המזל שלי, כי אם הייתי נופלת על השביל בו רצתי לא הייתי חיה היום, כי הוא היה ממשיך לתקוף אותי".

כתוצאה מהנגיחה נפגעת משה באזור המשפעה ומדממת בכבדות. "היו זרמים של דם. חשבתי שיש לי קרע בעורק הראשי, כי ירדו כמויות של דם. אני לא יודעת איך אני חיה. השור לא ברח אלא עמד במקום, כנראה חיכה לנגיחה הבאה. החברים שלי ניסו להוציא  אותי מהתעלה, הושטתי להם את היד וצעקתי: 'העורק הראשי שלי נפגע'. זאת הייתה סיטואציה ממש קשה. הם ניסו להוציא אותי, ואני הרגשתי כמו בן אדם טובע, בכוחות האחרונים שלי רוצה שיוציאו אותי. בסוף הם משכו אותי מהתעלה ושני חברים הובילו אותי איכשהו, כשאני עדיין מדממת ותופסת את המפשעה הפצועה".

למזלה של משה, עזרה רפואית המתינה לה בסמוך למקום. "שני חברים רופאים המתינו ביציאה מהשביל ושמו לי חוסם עורקים", היא מספרת,  "וביחד עם עוד חברה טיפלו בי ונתנו לי עזרה ראשונה עד שהאמבולנס הגיע. הגעתי לבית החולים אסף הרופא, שם הכניסו אותי לחדר טראומה והחליטו שעושים לי טיפול עם סיכות, כדי שאם אדמם יצליחו להכניס אותי מיד לחדר ניתוח. אני כאובה, עם 18 סיכות במפשעה, כולי חבולה. למזלי, העורק הראשי לא נפגע אחרת לא הייתי כאן, אבל זה היה סנטימטר משם".

אחרי האירוע הנדיר, גם משה בעצמה מתקשה להחליט כיצד להתייחס אליו. "אני רוצה להעביר מסר, אבל אני לא יודעת איזה מסר להעביר", היא אומרת, "להגיד 'אל תיכנסו למרעה'? אנחנו לא נכנסו למרעה שלהם ונשארנו על השביל. מה אני יכולה לעשות כדי שאנשים אחרים יותר ייזהרו, אין לי תשובה. הפרות הן חלק מהנוף שלנו. אנחנו נתקלים בהן הרבה מאוד. בבית החולים אמרו לי שהם אף פעם לא נתקלו במקרה דומה. זה נדיר. זה היה ממש מפחיד וטראומטי. לא היה שום דבר יוצא דופן ולא עשינו משהו חריג. הוא פשוט יצא מהעדר ורץ לתקוף אותי. לא היה שם אף אחד ששמר על העדר. אני לא יודעת מה אפשר היה לעשות אחרת".

כעת, כשהיא כבר בביתה, מתאוששת, מספרת משה כי ניסתה לאתר את בעלי העדר הרועה באזור, אולם ללא הצלחה. "הגעתי גם לשירות הווטרינרי של מודיעין, אבל עד עכשיו לא איתרתי אותם. אני לא יודעת למי אני צריכה לפנות. אני מתראיינת אליכם גם כדי שאנשים אחרים יידעו וכדי שבעל העדר ישים מישהו שישגיח. אני מחפשת קצה חוט. חשוב להעלות את המודעות שאנשים ייזהרו".