"אני באמת לא יודעת מה להגיד, בדיוק הפכתי אלופת עולם היום", שיתפה רוכבת האופניים ממודיעין רותם גפינוביץ', רגע אחרי שהגיעה לפסגה.
רגל אחת במודיעין, רגל אחת בספרד, רותם גפינוביץ' כבר רכבה בפסגות האולימפיאדה, אבל תואר אלופת עולם עוד לא היה לה. עד עכשיו. הרוכבת ממודיעין שאף פעם לא נשברת, האנדרדוגית הנצחית שמוכיחה שוב ושוב שהתחזיות לא חלות לגביה, שנופלת וקמה כל פעם חזקה יותר, שהתעקשה במשך שלושה קמפיינים אולימפיים, למרות שפעמיים היא הייתה הכי קרובה שאפשר. אחרים היו מוותרים, אבל היא עלתה על האופניים ונתנה שוב הכל, עד שבסוף אפילו הגורל הרים ידיים. מגיע לה, לעמוד על הנקודה הכי גבוהה שאפשר בחולצת הקשת, לקול נגינת ההמנון, עם דגל ישראל מעליה ולשיר את "התקווה". לפני שנתיים, על רקע האקלים הרעיל לישראלים, הקבוצה שרכבה בשורותיה ביטלה את החוזה שלה מטעמים פוליטיים, אבל אפשר וגם גאווה מוגשת קרה. "נאמר לסוכן שלי בבירור שהזהות שלי משחקת תפקיד. אחר כך הם היו יותר חכמים. יש לזהות הישראלית שלי משקל, אני מנסה לא להתייחס", שיתפה גפינוביץ'.
אליפות העולם UCI Gran Fondo 2026 נערכה לראשונה בהיסטוריה באסיה, אבל יפן כבר מורגלת בהיסטוריות מעין אלו כשהייתה לאסיאתית היחידה אי-פעם לארח אליפות עולם בכביש למקצוענים. בגראן פונדו לוקחים חלק מי שאינם רוכבים בקבוצות מקצועניות במשרה מלאה – חובבנים, סמי מקצוענים, מקצוענים בדימוס. ב-2023 זכה באליפות מדליסט הזהב האולימפי מלונדון 2012, ויוצאי טור דה פרנס אינם מחזה נדיר. גפינוביץ' הרחיקה לארץ השמש העולה, גמאה 15 ק"מ במרוץ נגד השעון בקיווה, מסלול הלוך-חזור גלי, 73 מטר טיפוס, על כביש רחב וחלק, עם תוצאה של 21:09, ממוצע של כ- 42 וחצי קמ"ש, והוכיחה שכוחה עודנו במותניה וברגליה, ובעיקר בראשה. 34 שניות מהבאה אחריה זאת הוכחה מנומקת היטב.
אחרי שנתיים קשות היא נושאת עיניים ללוס אנג'לס. בסופו של יום, היא רק בת 34. "יש לי הרבה ניסיון, אני לא צעירה, אבל עוד שנתיים לפחות אני יכולה בכיף". מי יעז להמר נגדה? במדריך האליפות ציינו שהזמנים של המהירים ביותר במרוץ נגד השעון מתאימים לאירועי UCI עלית. כלומר, גפינוביץ' נאלצה לוותר על אירועים מקצועניים רק כדי להוכיח פעם נוספת שהיא שייכת בדיוק לשם.
"לא ידעתי לגמרי לאן אני באה, זאת אליפות שלא השתתפתי בה מעולם. הגעתי עם הרבה שאלות וחוסר ידיעה. שאלנו את הצ'ט, שייתן סקירה. היו רוכבות שלא הכרתי, אבל באתי לנצח. לא עשיתי את כל הדרך הזאת סתם כדי לזנק".
מתי הבנת שניצחת?
"סיימתי את התחרות, נכנסתי לאתר תוצאות לייב, ראיתי שאני שנייה שם, בהפרש של שלוש שניות מהראשונה. אני לא כזו, אבל הייתי עצבנית. שלוש שניות זאת פנייה שעשיתי ככה ולא אחרת, עוד פידול אחד, כמה דברים מינוריים שאם הייתי עושה שונה. קשה לקבל את זה. היינו כמה חברים וסילבן אדמס אומר לי, 'מה הפרצוף, ניצחת'. ואני נכנסת שוב לתוצאות, והוא צודק. בשנייה הפכתי ממפסידה ראשונה למקום הראשון. זאת הרגשה מטורפת".
לעמוד על הפודיום, להקשיב ל"תקווה"?
"אין לי מילים לתאר את התחושה. היה מרגש מאד, כמעט עד דמעות".
"אלופת עולם ישראלית!", התגאו באיגוד האופניים, "רותם, המתחרה בקטגוריית 19-34, הופכת לישראלית השלישית שזוכה בתואר אלופת העולם למאסטרס אחרי ורד אלקיים וסילבן אדמס, שזכה בשני תארים ב- 2023. כבוד ענק לרותם ולרכיבה הישראלית". גם חיים ביבס פרסם את סרטון הפודיום, שיתף את ההישג, שחזר את הפגישה של השניים טרם אולימפיאדת פריז והתגאה שהיא משלנו. עכשיו נשאר רק להרים את הקסדה.
לוס אנג'לס 2028?
"אני מנוסה בקמפיינים אולימפיים. אני מחפשת את השותפים. אחרי האולימפיאדה הייתה לי תקופה לא פשוטה, היה דאון וקיבלתי במקביל את הסטירה המקצועית מהקבוצה שלי. כרגע אני נמצאת בצומת, בלי ספונסר, בלי חסויות, אבל אני מאמינה שאם דוחפים לדברים הם יקרו. היום אני חכמה יותר ממה שהייתי, יודעת מה אני רוצה ואיך לגרום לזה לקרות".
התואר אלופת העולם למאסטרס מחזק אותך?
"אני מאמינה שכן. תמיד טוב שיש טייטל כזה ברקע. אני מקווה שאצליח למנף את זה, למצוא את הדרך. בדיוק אמרתי לאיגוד שלא אמרתי שאני פורשת. הם עושים מה שהם יכולים, עוזרים לי לפתוח את הדלת. עכשיו אני צריכה למצוא את התמיכה הנכונה".
מה המצב בג'ירונה?
"ברוב המקומות אני לא אסגיר מייד שאני ישראלית, אבל בסך הכל בסדר. בכבישים בטח יותר בטוח. זאת תרבות, יש מודעות. בישראל, אופניים מעניין רק באולימפיאדה. לעלות על כביש בארץ זאת החלטה מסוכנת. המצב נהיה יותר ויותר גרוע משנה לשנה. אני רוכבת, אני מרגישה, כל מי שרוכב מרגיש את זה".
