הפוליטיקאי הבכיר ביותר שגר במודיעין שמר על שתיקה "מקומית" כמעט עשרים שנה. מאז העתיקה משפחת יעלון את מגוריה לרעות (אך נשארה חברה בקיבוץ גרופית) לא נשמע קולו של ראש המשפחה באיזור החיוג של צומת שילת אפילו פעם אחת. אבל המציאות כידוע השתנתה ומשה יעלון כבר אינו חבר בליכוד. כדי לפלס את דרכו חזרה לצמרת המדינה הוא צריך לרוץ עכשיו לבד, וכך הוקמה "התנועה למנהיגות אחרת", שממנה הוא מקווה לעשות בחזרה את הקפיצה לכנסת ולממשלה.
יעלון מצא את מי שיממן עבור התנועה משרדים נאים ברמת החייל שבתל אביב, במרחק יריקה ממעוזי הטלוויזיה של רשת וקשת, בלב איזור ההייטק והעסקים המתעורר של גוש דן. בלשכתו המהודרת נקבעו תמונות שאינן משאירות למבקר ספק לגבי מיקומו של "בוגי" (בחולם, למי שעדיין לא יודע כיצד להגות את שם הכינוי) במרחב: מאחוריו צילומי החיילים אורון שאול והדר גולדין שגופותיהם עדיין ברשות החמאס. לצדו תמונות ארבעת המנטורים ההיסטוריים שלו: מנחם בגין, דוד בן גוריון, תיאודור הרצל וזאב ז'בוטינסקי. יכול להיות שבעוד שנה שנתיים הלשכה הזו תתאדה ועמה האספירציות הפוליטיות של יעלון. אבל נכון לעכשיו אלה התמרורים שהוא מציב בפני כל מי שבא לפגוש אותו.
לאורך כל הראיון מקפיד יעלון לשדר עמדות "ממלכתיות", מה שמקשה עליו להסביר כיצד הוא נבדל מהמתחרים האחרים על תשומת הלב הציבורית. ועם זאת – הוא גם מתגאה בעמדה הזו. כמי שגדל ובגר במערכת צבאית, פיקד עליה והגיע לתפקיד של שר ביטחון ומשנה לראש הממשלה, הוא יודע שהפתרונות לבעיות המדינה אינם פשוטים ופשטניים אלא להיפך – מורכבים ואף משעממים לעתים. האם יצליח במשימה המורכבת הזו והאם יצליח להסביר מדוע שמר על פיו סכור במשך שנים ורק כעת הוא פותח את תיבת הפנדורה – על כך יוכל להשיב הקורא הנבון בעצמו לאחר קריאת הראיון המלא איתו שיפורסם מחר במודיעין ניוז.
צילום אינגריד מולר
