על דלת בית משפחת מזרחי במודיעין עדיין מופיע השלט שמציין כי במקום גרים ברוך והדס מזרחי. מבחוץ לא ניכרת הטראומה שעברה המשפחה בערב פסח האחרון, בעת שברוך, הדס וחמשת ילדיהם נסעו לערוך את ליל הסדר בקריית ארבע, אצל הוריה של הדס. כזכור – באחד הצמתים, קרוב לקריית ארבע, פתח מחבל (ששוחרר בעסקת שליט) באש מדויקת על הרכב. מהאש נהרג ברוך, נצ"מ במשטרה. הדס נפגעה בגבה מהכדורים ואחד הילדים נפגע מרסיסים. כשהדס נזכרת באירוע היא אומרת ש"ערב קודם ברוך הגיע בשעה תשע מהיחידה הסודית שלו. בכל זאת עשינו בדיקת חמץ בבית לקראת פסח ואז נסענו לאמא שלו, כי הוא הבטיח לה להגיע עם כל הילדים. אני אמרתי לו שמאוחר וכל הילדים ישנים ובכל זאת הוא התעקש. בדיעבד זו היתה מעין פרידה שלו מאמו האלמנה והנסיעה הזו היתה מאד חשובה".
למחרת נסעה המשפחה לקריית ארבע, בשעות אחר הצהריים המאוחרות. הדס: "ברוך בדרך כלל היה מגיע הביתה אחרי תשע בערב. הוא השתתף בכל מיני מבצעים של צה"ל בארץ ובחו"ל ובכל מיני מבצעים משטרתיים מסווגים ולכן היה מגיע מאוחר, כשהוא מחובר כל הזמן למכשיר הפלאפון. כל הנסיעה שרנו, סיפרנו לילדים סיפורים על יציאת מצרים. לברוך היה חשוב מאד להשקיע בילדים בגלל שהוא לא היה הרבה בבית. לכן גם פעם בשבוע, כשהיה מגיע מהיחידה בשש בערב, הוא היה לוקח אותם לטיולים כדי לחזק את הקשר איתם וכדי להשקיע בהם".
בואי נחזור לרגע הטראגי…
"לקראת קריית ארבע הגענו לצומת שבה ישבו על הכביש בצד שלושה ערבים וזה היה נראה לנו מאד מוזר. בכל זאת עקפנו אותם ומייד בסוף הכיכר עמד מחבל עם קסדה ואופנוע והחל לירות בנו. ברוך אמר לי 'מחבל! מחבל! וצעק לילדים לשכב על הרצפה. אחרי זה הוא נפגע מהמון כדורים אבל הצליח לשים גז ולהמשיך הלאה. גם אני קיבלתי כדורים בגב והתחלתי לאבד דם. בכל אופן ראיתי שברוך נהרג ולכן דחפתי אותו לצד הדלת והשתלטתי על ההגה כדי לנסוע הלאה. ככה נסעתי עוד כמה דקות ואז הזעקתי את המשטרה והתקשרתי גם להורים שלי. במקביל לקחתי את הסוודר שלי ודחפתי אותו לתוך פצעי הירי שלי בגב כדי שלא אמות מאיבוד דם".
"הסתכלתי למחבל בעיניים"
כוחות ההצלה המקומיים הגיעו למקום במהירות והדס מספרת שהיא דרשה שלפני שיטפלו בה ובבעלה ההרוג יוציאו את הילדים מהרכב לג'יפ ממוגן כדי שהם לא יבינו כמה המצב חמור. "היה לי מאד חשוב שהילדים לא יבינו ישר מה קרה וכמה המצב נורא. לכן החיילים באמת לקחו אותם ואז החלו לטפל בי ובברוך. בגלל המצב הקשה שלי הזמינו מסוק שיפנה אותי לבית החולים אבל בצבא חששו שיירו על המסוק ולכן בסוף פינו אותי באמבולנס. הילדים עצמם הובאו להורים שלי, שחגגו איתם את ליל הסדר בלי לספר להם שאבא נהרג. זה היה כמובן מאד קשה, אבל החלטנו שזה הכי טוב לבינתיים. אני עצמי אושפזתי במצב קשה מאד בבית החולים. היו לי פצעי ירי בגב ואיבדתי המון דם. בכל זאת, במוצאי הפסח הגעתי לבית הורי כדי לספר לילדים מה קרה. היו שם גם פסיכולוג ועובדת סוציאלית שסייעו לבשר את הבשורה הקשה הזו".
את זוכרת את רגע הירי? ראית את המחבל?
"כן. אני זוכרת היטב את הרגע הזה. הסתכלתי לו בעיניים. הוא ירה בנו מקרוב ואלמלא התגובה המהירה של ברוך, הוא היה רוצח את כולנו בלי להתחשב בכך שברכב יש ילדים קטנים. המבט הזה שלו מלווה אותי עד היום. בעבר הייתי נרדמת בלילה בקלות וברוך כשהיה מגיע היה מעיר אותי. היום כל פעם לפני השינה אני חוזרת מחדש לאירוע הזה ורואה את המחבל. זה חוזר אלי שוב ושוב וקשה לי מאד ללכת לישון. לכן אני מעייפת את עצמי עד שאני נופלת למיטה ואת זה אני עושה כדי לא לחוות שוב את הרגע הנורא ההוא. זה סיוט שמלווה אותי ואת הילדים מאז הרצח".
איך מתמודדים עם דבר כזה?
"ברוך היה ממש מרכז הבית והוא היה המשענת עליה נשענתי. אלא שברגע שידעתי שהוא מת אז החלטתי לחיות ולחיות באופן אופטימי ולהמשיך הלאה. כמובן שזה לא קורה בדקות הראשונות. אז אתה עסוק בפיגוע ובמה שקורה לך. אבל שכשפינו אותי לבית החולים, אחרי שפרצתי בבכי ועיכלתי את מה שקרה, החלטתי להמשיך הלאה. להיות חזקה עבור הילדים שלי ולחיות את החיים שברוך היה רוצה שנחיה. מאד קל ליפול לדיכאון וראיתי ניצולים מפיגועים שנכנסו לדיכאון. בשבעה ביקרו אותי הרבה אלמנים ואלמנות שיקירם נהרג בפיגוע וראיתי שזו ההחלטה הנכונה. שצריך לאסוף את הכוחות וללכת הלאה. חברה שלי, ששכלה בפיגוע את הבת שלה, ממש מתפעלת מהדרך שבה בחרתי לחיות הלאה. עד הפיגוע היא תמיד אמרה לי שמאד קשה לנחם אדם שאיבד בן או בת או בעל והיום אני יודעת שזה נכון. החיים כבר לא אותו דבר אבל עם זאת אני בוחרת בחיים".
אפילו העיטורים מסווגים
במסגרת הבחירה של הדס בחיים היא החליטה לפעול גם להנצחת בעלה. "הוא היה איש כוחות הביטחון ביחידה מסווגת, לכן במילא אף אחד לא ידע מה הוא עשה בחיים. למשל בשבעה, המשטרה וצה"ל הביאו לי כל מיני עיטורים מסווגים שהוא קיבל. שאלתי מה זה כל הסמלים האלו וענו לי שאי אפשר לספר או להסביר לי מה זה, ובכל זאת שאני אשמור את זה כי אלו עיטורים של ברוך. לכן החלטתי להנציח אותו ואת התרומה שלו למדינה בכלים שאני יכולה. חלק מזה זה גם היציאה שלי לתקשורת. אני מספרת לכל מי שמראיין אותי על בעלי, על ההשקעה שלו במשפחה ובילדים וככה יישאר להם ממנו כתבות וסיפורים שהם יקראו כשיהיו יותר מבוגרים. בנוסף אני גם פועלת לכך שיכתבו עליו ספר שיתאר חלק מהחיים שלו. בנוסף, בשתי יחידות בהן הוא שירת בעבר, התחילו לכתוב ספר תורה על שמו".
מתוכננת גם הנצחה במודיעין?
"יש כוונה כזו. ראש העיר חיים ביבס אמר שתיבדק בחיוב קריאת רחוב מגורינו, שהוא בעצם סמטה, בשם 'מעלה ברוך'. אני מניחה שזה לוקח זמן עד שוועדת השמות מתכנסת אבל אני לגמרי מאמינה בראש העיר שיפעל להנציח את ברוך כאן בסמטה".
מה ההיסטוריה שלכם במודיעין?
"אנחנו מהתושבים הראשונים של העיר. הגענו לכאן לפני 16 שנה כשרוב המקום לא היה בנוי. ברוך שירת אז בצפון הארץ והתלבטנו היכן לגור. בגלל שהוא היה כל הזמן בפעילות מבצעית רציתי שהמקום שנגור בו לא יהיה רחוק מידי מקריית ארבע שם ההורים שלי גרים. מצד שני אני למדתי באוניברסיטה באריאל ולכן המקום שהיה נראה לנו שהוא גם לא רחוק מידי מההורים שלי וגם לא רחוק מאד מצפון הארץ היה כאן במודיעין".
אומרים שברוך היה די חשאי כאן…
"בגלל העיסוק שלו ותפקידיו הסודיים. הוא עבר מבית כנסת לבית כנסת כדי שלא כל כך יזהו אותו. הוא היה איש שפעל בצל. עם השנים יותר אנשים הכירו אותו בגלל המעברים האלו. הם לא ידעו בכלל שהוא איש מערכת הביטחון עד הפיגוע. אבל אנשים כן הכירו את טוב הלב שלו ואת כל פעילות החסד שהוא הספיק לבצע בעיר. אגב בגלל שברוך היה איש מערכת הביטחון, כמעט אין לי תמונות ממנו להשאיר לילדים. הוא פשוט לא הצטלם אלא רק צילם אותנו. הוא תמיד היה מאחורי המצלמה ולא לפניה. ככה גם היה בפעם האחרונה שנסענו איתו לספארי ממש כמה ימים לפני הפיגוע. גם אז הוא צילם אותנו ושומעים בסרט הווידיאו את קולו אבל לא רואים אותו".
אחרי הפיגוע זכיתם לעזרה מהעיר?
"קודם כל הקהילה הדתית כאן ובית הכנסת שבו התפללנו עטפו אותנו בהמון חום ותמיכה. ממש הקיפו אותנו והתגייסו לסייע לי. גם המשפחה שלי ושל ברוך התגייסה כולה וכל האחים והאחיות שלי ושלו מסייעים לנו עד היום ומאפשרים לי לנוח, כי אני עדיין עם פצעי ירי בגב ועוד צריכה לעבור כמה ניתוחים. גם המערכת העירונית יצרה איתנו קשר ושאלה במה היא יכולה לעזור. כאן אני אמרתי לאנשי העירייה שאני מטופלת בסדר גמור. בכל מקרה יש לי אנשי קשר עם העיר ובנוסף הקהילה עוזרת לנו מאד".
"לא יודעת אם אתחתן שוב"
איך את רואה את עתיד הילדים?
"לפעמים אנשים אומרים שמדובר בילדים קטנים אז הם יחלימו ויתמודדו עם המצב בצורה בריאה. אבל מהניסיון שלי זה בכלל לא נכון. ראיתי כמה ילדים של נפגעי טרור שסבלו אחר כך שנים מטראומות ולא יכלו לשבת בשקט בכיתה או ללמוד טוב בבית הספר. לכן אני בחרתי מייד לטפל בכל המשפחה שלי. לשם גם המשטרה נותנת לנו פסיכולוג צמוד שמלווה אותנו. בנוסף אני מממנת לילדים שלי חוגים שונים. בכלל החזרתי אותם ישר אחרי הפיגוע למערכת החינוך ועכשיו בחופש שלחתי אותם לקייטנות. היה לי חשוב להחזיר אותם למסגרת הרגילה שלהם שתקיף אותם. גם הקהילה שלנו כאן התגייסה לכך וסייעה לי להחזיר את הילדים לשגרה ולייצר להם חברה. עם זאת ברור לי שלא מדובר במשהו קל. הרי גם אני פגועה וצולעת על רגל ועדיין יש לי פצעי ירי גדולים בגב שמחייבים ניתוח. לכן אני מודעת למצב ולא מטשטשת אותו ומקווה שהבחירה שלי בחיים היא הצעד הנכון".
את פועלת להנצחה, אבל לא בתוך הבית…
"נכון. אני חושבת שלא טוב לשים בבית פינה מיוחדת שבה יהיה לו מעין עמוד יזכור. זה לא טוב. מה שכן עשיתי זה להגדיל תמונה שלו ולתלות אותה בסלון כדי שהילדים יזכרו איך אבא שלהם היה נראה. בנוסף אני שומרת את כל המשחקים והצעצועים שהוא קנה להם. ברוך השקיע המון בכל מיני משחקי לגו או בדברים שצריך לבנות לבד. הוא היה מומחה בתחום הזה ובנה עם הילדים המון דברים. את כל הצעצועים האלה אני שומרת להם שיישאר להם ממנו הזיכרון החיובי. מעבר לכך, את כל העיטורים והמדים שלו אני שומרת אבל לא שמה בגלוי, כי אני חושבת שזה לא טוב. משפחתו של ברוך באה אלי אחרי השבעה ואמרה לי להמשיך בחיים. הם אמרו לי שאני אישה צעירה וראוי שלא אתקע אלא אחיה הלאה. מאד הערכתי את הכוח הזה שלהם לבוא ולהגיד את זה. אישית אני לא יודעת עם אתחתן עוד פעם או שאבחר להתרכז בגידול הילדים. פשוט הפצעים עדיין כואבים מאד ופתוחים ומעט מדי זמן עבר מהרצח, ככה שאני כרגע עסוקה בלהעמיד אותנו על הרגליים ולחיות את הרגע".
"הכל בגלל הדלת המסתובבת"
מעבר להתמודדות היום יומית השתתפה לאחרונה הדס בדיון בבית המשפט העליון שעסק בעתירות נגד הרס בית המחבל שירה בה ובמשפחתה. "מאיר אינדור, ראש ארגון אלמגור של נפגעי הטרור, יצר איתי קשר מייד אחרי הפיגוע והארגון שלו סייע לי בהמון דברים. כשהיה דיון הם התקשרו אלי ואמרו לי להגיע. זה הרגיז אותי שהמדינה ניהלה את הדיון בלעדי ונסעתי לבית המשפט. כשנכנסתי הפרקליטות הודיעה לשופטים שגם אני באולם וכולם הסתכלו עלי. הדיון עצמו היה לי קשה כי היו שם שתי סנגוריות יהודיות שהגנו על המשפחה. כעסתי עליהן שהם מגינות על משפחה כזו, שכולה היתה שותפה לרצח. בכל מקרה בסוף ביקשתי את רשות הדיבור ואמרתי לשופטים שאני מצפה שהם יאשרו את הרס הבית כי הבן היה שותף לפיגוע והאישה החביאה אחרי הירי את הנשק. אמרתי להם עוד שהם כשופטי בית המשפט העליון אישרו את החנינה בעסקת שליט ולכן גם פה מוטל עליהם לאשר את בקשת המדינה להרס הבית. הרי מדובר במשוחרר של עסקת שליט. השופטים וכל הנוכחים בחדר הקשיבו לי בלי לעצור אותי בדיבור ולדעתי גם הדברים האלו שאמרתי שיצאו מהלב גרמו להחלטה שלהם".
התבטאת בעד עונש מוות למחבלים…
"נכון. העונש שמתאים לרוצח של ברוך הוא גזר דין מוות. הרי ברגע שבאו לעצור אותו הוא לא התנגד כי הוא רצה לחיות. הוא גם אמר לאישתו שלא תדאג, כי בעסקת החילופין הקרובה הוא יחזור הביתה. כלומר יש כאן אדם שהלך לרצוח ובכלל לא פחד מהמעשה או הורתע ממנו. לא רק שהוא לא פחד אלא הוא גם סמך על ישראל שלא תהרוג אותו ותשחרר אותו במשך הזמן. זו מציאות מזעזעת. אדם כזה אפשר להרתיע רק עם עונש מוות, כי לא מדובר במתאבד אלא במישהו שמנצל את החולשות שלנו. גם מרתיח אותי מאד שהמשפחה שלו מקבלת עכשיו כסף מהרשות, כי הוא אסיר בישראל. הוא גם מקבל בונוס מיוחד כי הוא הרג איש חשוב. האבסורד הזה מבחינתי זועק לשמיים. אני לא מבינה איך אנחנו כחברה כעם וכמדינה משלימים עם המצב הזה".
הרוצח והבן שלו יעמדו למשפט בקרוב. את מתכוונת להגיע לשם?
"כן. אני מתכוונת להגיע לבית המשפט להסתכל לרוצח הזה בעיניים ולהגיד לו 'אתה רואה, שרדתי. אני ממשיכה לחיות הלאה למרות הכוונות שלך. עם ישראל ימשיך לחיות למרות רוצחים כמוך. מאד חשוב לי להגיד לו את הדברים האלה. אני זוכרת איך הוא הסתכל עלינו וירה בנו ואני רוצה להחזיר לו מבט".
על מה דיברת על ראש הממשלה והנשיא שבאו לנחם אותך?
"אמרתי להם שמדיניות הדלת המסתובבת הזו, שמשחררת מחבלים, רק פוגעת בנו ומי יודע עוד כמה ימותו בגלל עסקת שליט. לא ציפיתי מהם כמובן שהם יענו לי. אני יודעת שהם מתמודדים עם ניהול המדינה ברמה אחרת לגמרי. אבל היה לי חשוב להביע בפניהם את המחאה הזו. שהם יזכרו שיש השלכות נוראיות לשחרור מחבלים וזה רק מעודד טרור. מי יודע עוד כמה אנשים ירצחו בגלל עסקת שליט והיה לי חשוב להגיד את זה".
(צילום פרטי)
