בסוף השבוע הלך לעולמו אלי יצחקי מרעות, שהוכרע על-ידי מחלת הסרטן בגיל 68. הוא נפטר בביתו מוקף בבני משפחתו. יצחקי היה איש קבע בחיל ההנדסה במשך 23 שנים, השתחרר בדרגת אל"מ ולאחר מכן פנה לשירות הדיפלומטי. הוא נטמן ביום ראשון בבית העלמין במודיעין כשמאות באו לחלוק לו כבוד אחרון, בהם קצינים רבים מחיל ההנדסה ובכירי הסוכנות היהודית שהכירו אותו משנות עבודתו הארוכות במדינות מזרח אירופה.
יצחקי היה מנכ"ל עמותת חיל ההנדסה אבל בכמעט שלושים השנים מאז שוחרר מצה"ל, פעל יצחקי במישור הדיפלומטי בעיקר ברומניה ארץ הולדתו, לשם נשלח לאחר השירות בצה"ל לסייע בעליית היהודים ושימש כקונסול הראשון ברומניה לאחר נפילת החומות במזרח אירופה.
יצחקי נולד באוקטובר 1947 בכפר הרומני סאיניי להוריו שרה ויוסף איזיק, ניצולים מאושוויץ שאיבדו במחנה ההשמדה את שני ילדיהם הגדולים (בני שלוש וארבע בעת שנרצחו). ב-1966 עלה עם הוריו ואחותו ג'ודי לישראל והתגייס מיד לחיל ההנדסה. הוא השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ובמבצעי צה"ל בשנות השמונים בלבנון – מבצע ליטני ומלחמת של"ג.
עם שיחרורו מצה"ל הצטרף לאירגון נתיב – אז אירגון חשאי שפעל במסגרת הסוכנות היהודית ושסייע בהעלאת יהודים מעבר למסך הברזל. לבוקרשט הגיע בשנת 1989 וסייע בהעלאת 1,500 יהודים רומנים בכל שנה ועוד עשרות יהודים שהגיעו לרומניה מאוקראינה, מולדובה ורוסיה (שהיו עדיין רפובליקות בברית המועצות).
הרפתקאות בסינגפור
הרפתקאות רבות וגם סכנת חיים של ממש חווה יצחקי בשירותו ברומניה. כמי שהיה אחראי על תחנת המעבר בבוקרשט טיפל יצחקי ביהודים בצורה פרטנית ונקודתית, תוך סיכון עצמי ומתן שלמונים לבעלי תפקידים, כדי שיסייעו בהמראת המטוסים לישראל ובהעברת האנשים.
כך למשל ערב אחד הודיעו לו כי משפחה יהודית הגיעה לעיר והיא תקועה בתחנת הרכבת. היה זה בימי המהפיכה של סוף שנות השמונים ותומכי צ'אושסקו נמלטו מבוקרשט מפחד המורדים שהשתלטו על חלקים גדולים של הבירה הרומנית. יצחקי הלך לאסוף את המשפחה היהודית ולאחר שמצא אותם ניסה להביאם לבית מלון כדי שינוחו. היתה כבר שעת ערב מאוחרת ובדרכם למלון, עצרו אותם "שומרי המהפכה". המורדים לא היו אמנם חמושים בנשק חם, אבל התעקשו לערוך חיפוש על גופם של יצחקי והיהודים ואז גילו את אקדחו של יצחקי. המורדים חשבו כי יצחקי הוא איש מנגנון המשטר של צ'אושסקו וכלאו את כל חברי הקבוצה. הם החלו לתחקר את יצחקי ובשלב מסויים הם ניסו לירות ביצחקי באקדחו. אבל יצחקי נצר את האקדח בצורה מתוחכמת שלא איפשרה לשחרר את הניצרה וכך ניצלו חייו.
יצחקי ניהל את עמותת ההנצחה של חיל ההנדסה בחולדה. למרות גילו המתקדם בנה במו ידיו חלק מהמתקנים. בקיץ האחרון הספיק להקים במו ידיו את מוזיאון השואה בביתו של אלי ויזל ברומניה. סיפר בנו: " אבא היה איש עבודה ורב מעשים אשר הספיק בחייו לעשות מה שהיה לוקח לרבים, מספר דורות להגשים. אבא היה איש משפחה ואב מסור. סבא אוהב לחמישה נכדים. אבא יחסר לכולנו. נוח על משכבך בשלום".
על תקופת שירותו הצבאי סיפר יצחקי כיצד הגיע בשליחות מדינת ישראל לסינגפור לשמש כיועץ ההנדסה של הצבא המקומי. הדברים פורסמו באתר האינטרנט של זרוע היבשה: "הגעתי לשמש כיועץ ההנדסה לצבא סינגפור בשנת 1981. זה היה אחרי שסיימתי תפקיד כמג"ד גדוד 601 שהיה אחד התפקידים הקשים שעשיתי. אבל באתי לסינגפור עם מוטיווציה גבוהה לעשות ולשנות. למרות שהייתי רוב הזמן בשטח, המשפחה שלי נהנתה מהמגורים. חיינו במעין כפר בו גרו ישראלים רבים שייעצו לסינגפורים במגוון נושאים. הילדים הלכו לבית ספר אמריקאי והחיים היו בסך הכל נחמדים. הייתי השליח הראשון מזה תקופה ארוכה של שמונה שנים, מאז מלחמת יום כיפור. כשהגעתי לסינגפור לא היה ברור מה צריכים ממני ואני הייתי צריך להבין מה נדרש ממני. רציתי להתרשם מחיל ההנדסה שלהם. כשהגעתי לגדוד ראיתי אותם פורשים גשרים על אספלט לבושים במדי א'. זה הכניס אותי לאמביציה ויצאתי איתם לאי בשם 'פולאטקונג'. הקמנו שם מחנה אימונים ובפעם ראשונה הם הורידו גשר לבוץ. הם מאוד העריכו את המאמץ וההשקעה ופתאום הבינו את החשיבות של אימונים בשדה, במקום שדומה לשדה הקרב.
"דבר נוסף ששמתי לב אליו בצבא הסינגפורי הוא הדיסטנס הנוקשה בין המפקד לחייליו. בסוף תרגיל גדודי כינס המג"ד את החיילים וביקר אותם בצורה קשה. הוא אמר להם שכל התרגיל נכשל מכיוון שהם חיילים לא טובים. כאשר נתנו לי את זכות הדיבור לבסוף, כדי לחוות את דעתי על התרגיל הגדודי בתור יועץ, אמרתי משפט אחד: 'אין חיילים גרועים, יש מפקדים לא טובים'. שנה לאחר מכן אותו מג"ד הפך לקצין הנדסה ראשי וכשעזבתי את המדינה הוא הזמין אותי ואת משפחתי לארוחה אצלו. במהלך הארוחה הוא שאל אותי האם שמתי לב שהוא לא מדבר איתי כבר שנה. כששאלתי למה הוא אמר שהוא מאוד נפגע ממה שאמרתי בסוף התרגיל, אך עכשיו כקצין הנדסה ראשי ,הוא מבין כמה צדקתי. אנחנו בקשר עד היום".
"קול רועם ונוכחות מרשימה"
אלי כהן, שעבד עם יצחקי בסוכנות היהודית, סיפר לאחר הלוויה: "חזרתי מההלוויה של מפקדי, חברי ושותפי לעשיה בעולם היהודי, אלי יצחקי זכרו לברכה. כשראיתי אותו לראשונה – אני כטירון והוא מפקד בסיס הטירונים בגוש עציון – ראיתי איש גדול תרתי משמע. עם קול רועם ונוכחות מרשימה. העדפתי לעבור לצד שני שלא יראה אותי. לימים עמדנו באותה המדרכה, פועלים למען העם היהודי".
סא"ל במיל. יעקב לבקוביץ, יו"ר סניף "צוות" במודיעין, אמר לאחר הלוויה: "אלי היה איש מיוחד שעזר רבות וסייע בהעלאת יהודים לישראל וזה לא דבר של מה בכך. זה יום עצוב למודיעין ולסניף צוות".
בתמונה: אלי יצחקי ז"ל. קצין ודיפלומט (צילום פרטי)
