דב עפרון שהקים את חברת השמירה 'מוקד מודיעין' ונפרד ממנה לפני כחמש שנים, משקיע עכשיו את כל מרצו בפעילות התנדבותית. כנשיא המועדון החברתי ליונס (המקומי) הוא מסתכל בגאווה על עשרות המתנדבים שכבר איתו, אבל שואף להגדיל את המספר בהרבה.
לאחרונה נערך בהיכל התרבות אירוע ההתרמה הראשון של מועדון ליונס מודיעין וחבל מודיעין, אירוע מכובד שהכנסותיו הוקדשו לתרומה לקהילה. עבור המועדון המקומי הצעיר היווה הערב נקודת ציון משמעותית ותזכורת לפעילות הענפה הנערכת בו. עבור דב עפרון משילת, שמונה לאחרונה כנשיא המועדון, היתה זו שיאה של שנה מלאת עשייה למען הקהילה.
אנו באנו
"קורות החיים שלי נובעים מהמורשת עליה גדלתי", אומר דב עפרון: "נולדתי במושב מרחביה באותו בית בו אבי נולד. סבי היה המוכתר של מרחביה וחבר בקבוצת ה"שומר". את האדמה שלנו רכש אביה של סבתי שעלה ארצה בשנת 1911 כדי לגאול את אדמת ארץ הקודש. בתחילה הציעו לו לקנות שטח בפ''ת אך הוא ביקש אדמה בתולה אז הציעו לו 250 דונם אדמת ביצות בעמק יזרעאל והוא חזר להביא את משפחתו ארצה. בחום כבד, מוקף יתושים וזבובים הוא היה חורש את האדמה עם סוס ומחרשה לבוש קפוטה ארוכה באמצע הקיץ. היצירתיות והתעוזה שלו לצאת מהמסגרת מלוה את כל משפחתי כולל ילדי ונכדיי".
עפרון, ממייסדי מושב שילת, נשוי לורדית, אב לשלושה וסב לשלושה נכדים, הגיע למושב כחלק מהגרעין המייסד מטעם תנועת העובד הציוני. באותה תקופה שירת בקבע כראש ענף כלכלה ותקציבים באגף התחזוקה ובמקביל עסק בגידול פרחים בחממות. כשהחליט להתיישב במושב נאלץ להפסיק את לימודי התואר השני במנהל עסקים. "בבקרים הייתי קם מוקדם, מנחה את הפועלים בעבודה בחממה, הולך לצבא ובערב חוזר לאריזה", הוא מפרט. בשנים 1985-88 הושאל מהצבא לטובת שליחות של קק''ל כנציג הישראלי במערב קנדה. ב-1989 סיים את שירותו הצבאי, וב-1990 כשהחלו ההכנות להקמת רעות התבקש לבדוק את מצב האבטחה. "הוצע לי לדאוג לאבטחת המקום. בשנה זו הוקמה חברת 'מוקד מודיעין' ושירותי השמירה שלנו הקיפו יישובים רבים, מאופקים בדרום ועד יישובי הסביבה. במסגרת עבודתי ליוויתי את הקמת צור יגאל, אלעד, שוהם, מודיעין ומודיעין עילית, נעלה, כפר אורנים, לפיד וישובים רבים אחרים".
אחינו השומר
עפרון מצביע על אמבולנס צבאי ישן העומד בחצר ביתו ומסביר: "אסטרטגיית השמירה היא להיות במקום גבוה שצופה על כל הסביבה ומנייד כוחות למקום חשוד. אי אפשר להשאיר שומר חשוף בשטח לכן חיפשתי משהו שיהווה עמדה לשומרים. רכשתי רכבים ששימשו בעבר אמבולנסים צבאיים והצבתי אותם על ראשי הגבעות בישובים החדשים במהלך הקמתם. האיבה שקיימת היום בין ערבים ויהודים לא התקיימה בילדותי. האיבה היחידה היתה נגד גנבים בלי קשר למוצאם. מי שגדל במושב מכיר את הסימנים המזהים לפעילות חריגה. כמו רעש הכלבים הנובחים או רחש צעדים בלילות קרים. לא פעם ולא פעמיים הלכתי אחרי עקבות בשטח. גדלתי ביחסי שכנות עם הערבים, הכרתי את השפה ואת התרבות הערבית. עד היום יש לי חברים ערבים מהישובים בסביבה וגם מהימים הוותיקים בעמק. חבריי הערבים גם עזרו לטפל בהוריי המבוגרים בערוב ימיהם".
במשך 18 שנה פעל באזור "מוקד מודיעין". עבדו בו מאות עובדים, אולם למרות הקף הכוחות אין כמעט אחד מהמנויים שלא הכיר באופן אישי את דב, שהגיע ברגעים הקשים להקל על צערם של בעלי הבתים שעברו פריצה. "אחרי שארעה פריצה כבר לא יכולתי לעשות כלום, רק להשתתף ולנחם את הלקוחות שהיו כמו בני משפחה שלי. זכור לי מקרה מימי בניית מכבים שלב ג'1. מידי לילה היו התקפות של גנבים מבית סירא ובית ליקיא על אתר הבניה, לגנוב חומרי בניה. בכרם הזיתים של בית סירא היתה חומת אבנים שהיינו יושבים מאחוריה ויורים באש חיה על האתר כדי להפחיד את הגנבים. הידע שלי התבסס על רעיון ההפחדה, על פי אותה שיטה בה השתמשו הירדנים שישבו במשלט על גבעת הברושים במכבים, ובכל פעם ששמעו רעש מלמטה היו זורקים רימון יד. באחת הפעמים, בעקבות פריצה נוספת, יצאתי עם כמה מאבטחים חמושים לעבר הבית בבית סירא ממנו זיהינו יציאת גנבים, דפקנו על הדלת והזהרנו את בעל הבית שזו הפעם האחרונה שהוא מתקרב אלינו . השמועה על כך עברה בכל הכפר, אותו פורץ לא חזר למכבים".
אבל היה גם מקרה שהסתיים שונה לגמרי: "פנה אליי אחד מחבריי בבית סירא ואמר שקרוב משפחתו בצפא עומד למות מהתנפחות של העורק הראשי והוא חייב ניתוח דחוף שלא ניתן לעשות ברמאללה. פניתי לשר הבריאות שסידר לו ניתוח בהדסה. עד היום אני בקשר עם המשפחה שזוכרת להודות על הצלת החיים".
למה עזבת את המוקד?
"אני טיפוס שכשרוצה לקבל החלטות שם את הלב בצד ועובד עם הראש. אני טוען: "אל תחשוב כמה השקעת אלא תחשוב מה יהיה בעתיד". לפני 5 שנים הגעתי למסקנה שהגעתי לשיא פעילותי וזהו הזמן לפרוש ולהקדיש את הזמן החסר למשפחה. להיות בעל חברת אבטחה זו הקרבה גדולה של חיי המשפחה. קרה לי לא פעם אחת שכל המשפחה היינו ברכב בדרך לסדר פסח או ארוע אחר והמוקדן/ית היו פתאום חולים ונאלצתי לעזוב את המשפחה. לצערי לא השתתפתי מספיק בגידול ילדיי, או שהייתי בצבא או שבחברת האבטחה, שזו טירונות נמשכת של 18 שנה, ועל כך מגיע הקרדיט לוורדית אשתי".
מתנדב סדרתי
"כחלק מחינוכי גדלתי על רעיון הנתינה וההתנדבות" אומר עפרון (אמי התנדבה בין היתר ביע''ל, ואבי היה עוזר לילדים עם קשיי למידה). "הפעילות הציבורית וההתנדבותית שלי נמשכה לאורך השנים. כבר בגיל 18 תרמתי להקמת כפר תקווה בגבעות זייד, שמאוכלס בילדים עם פיגור שכלי קל, אשר זקוקים ללווי מבוגר להשגחה. הייתי חבר מועצת חבל מודיעין בהתנדבות וחבר ועד שילת. במהלך השנים התנדבתי לעוד הרבה פעילויות ציבוריות, כמו לווי ילד שבגיל ההתבגרות חטף סכיזופרניה או הפעלת משחקייה בבית חולים לחולי רוח. לאורך כל שנותיי במוקד ביליתי פעמיים בשבוע בהתנדבות במשחקייה בנס ציונה. היה לי ברור שאחרי הפרישה מהמוקד אקדיש את זמני להתנדבות.
בשנים האחרונות חנכתי ילדים בפנימיה בפתח-תקוה שהוצאו ממשפחתם על פי חוק. חלקם חזרו לבתיהם או הועברו למשפחות אמנה. בשלב כלשהו נעניתי לפנייתו של עו''ד אבי אמיתי, מייסד מועדון ליונס מודיעין, שהציע לי להצטרף ולהקים את הסניף המקומי. החלטתי שעניי עירי קודמים. התניתי תנאי שהמועדון הזה יהיה משותף לעיר מודיעין ולחבל מודיעין. הרעיון המרכזי שלי הוא לנסות להעביר חלק מתושבי האזור להפוך מנתמכים לתומכים. הרעיון הזה נתמך מאד על יד ראש המועצה האזורית חבל מודיעים שמעון סוסן. מטרתנו לחנך להתנדבות ונתינה. אספנו קבוצת מתנדבים, ובדצמבר האחרון נערכה השקת המועדון. מגוון המתנדבים כולל כרגע 30 חברים, פנסיונרים וגם צעירים, אנשים שמוכנים לתרום מזמנם ומרצם למען הזולת. מועדוני ליונס הם חברתיים התנדבותיים וכרוכים בתשלום דמי חבר אשר משמשים לפעילויות מקומיות, חלקו עובר לפעילויות בינלאומיות וחלקו נאגר בקרן שעוזרת למועדונים. לדוגמא תרומה לעמותת פעול''ה למען העיוור ורכישת מכשירים לאיתור עין עצלה שעוברים בגני ילדים ומאתרים ילדים שזקוקים לטיפול. מפגשי המתנדבים כללו עד כה גם גיבוש חברתי, טיול ג'יפים בלילה בים המלח, טיול ג'יפים ברמת הגולן. לאחרונה ערכנו סופ'ש על חוף ים הכנרת של כל חברי המועדון, ובאותה הזדמנות ערכנו את טכס המינוי שלי כנשיא המועדון המקומי. השבוע נערך יום ספורט נציבותי של מועדוני ה"ליונס" בישראל".
בין פעילויות המתנדבים, המתפרשות על תחומים שונים: חינוך לקיימות, פעילות בשיתוף תיכון עירוני א' כולל השתתפות ביום הנקיון/קיימות הבינלאומי – הנערך במקביל בכל העולם. פעילויות ומפגשים עם ניצולי שואה במסגרת "קפה אירופה" ועזרה לכבדי ראיה. "נוצר שיתוף פעולה עם אלי שרוני מארגון פעול''ה למען העוורים ואני עצמי מתנדב באופן אישי פעם בשבוע עם כבד ראיה ניצול שואה". קיימות גם פעילויות למען חיילים. "מידי ערב מתנדבים מהמועדון אוספים מקונדיטוריות באזור מה שנשאר להם ומחלקים במוצבים שבגזרה שלנו. אנו גם עוזרים לשרה דולב -מ"מנדלת הלב" קבוצת התמיכה בחולי סרטן ובני משפחותיהם בלווי חולים בבית חולים כשבני המשפחה לא נמצאים לצידם."
בין יתר פעילויות המועדון, חלק מהחברים מתנדבים במפעל השיקומי אשר צמוד למבנה המועצה האזורית חבל מודיעין. המפעל מעסיק אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות מהעיר מודיעין, מישובי חבל מודיעין וישובים נוספים, והמתנדבים תורמים למקום "שעה של כיף" הניתנת על ידי מרצים או מפעילים". עפרון מוסיף כי נשקלת גם האפשרות להיכנס לתחום של מניעת התמכרויות ואלימות של נוער בסיכון.
"המטרה שלנו היא להעמיק את ההשתתפות בהתנדבות ובנתינה של הדור הצעיר. חלק מהמתנדבים אינם חברי המועדון ונקראים ידידי מועדון ליונס. מקורות כח האדם שלנו כוללים תיכוניסטים בפרוייקט מחוייבות אישית ותנועות הנוער. בגיל צבא או אחרי צבא הם נקראים שוחרי ליונס. אני רואה בהם מכפיל כח לעזרה בהתנדבות וגם דוגמא אישית לבני נוער נוספים. היעד שלנו לעבור מחברת נתמכים לתומכים והעברת בני הדור השני ממצב של נזקק לנותן שרות. אנחנו לא כ''כ תמימים לחשוב שזה יתגשם בדור אחד אבל לא מוותרים על החלום ויודעים שמדובר בתהליך. כאן קבור הרעיון המרכזי שמופיע אצלנו בקבלה: "הנתינה היא הקבלה" מכריז דב בפנים מאירות. "אני כל שבוע הולך לתרפיה אצל ניצול השואה שאני מלווה. באירוע ההתרמה, כשנאמתי על הבמה הסברתי שאנחנו למעשה חבורת אגואיסטים שרק מקבלים. עכשיו אנחנו מחפשים לצרף אלינו ידידי מועדון ושוחרים שיצטרפו לעשייה בהתנדבות ויהנו גם הם מהנתינה".
הארגון הגדול בעולם
ליונס (Lions Clubs International) הוא הארגון החברתי ההתנדבותי הגדול בעולם, הפועל במטרה לשפר את איכות החיים בקהילה. הארגון מונה כיום 1.4 מיליון חברים (כולם מתנדבים ועושים מלאכתם ללא שכר, החל מהנשיא הבינלאומי ועד אחרון החברים המתנדבים) והם פועלים מתוך 45,000 מועדונים הפרושים ב-207 מדינות ברחבי העולם.
הליונס הוא ארגון המתנדבים היחיד שיש לו נציגות קבועה באו"ם ולאחרונה קיבל את פרס ארגון המתנדבים המצטיין בעולם וב-2002 זכה לאות הנשיא לארגון מתנדבים מצטיין.
הארגון נוסד בשנת 1917 בשיקאגו שבארה"ב על ידי מר מלוין ג'ונס, אשר שם לנגד עיניו את העזרה לחלש. בין פעילויות הליונס בולטת העשייה למיגור העיוורון בעולם. הייתה זו הלן קלר, שפנתה לעזרה ב -1925 ואז הומצא המקל הלבן – מקל העיוורים והיא כמחווה כינתה את מתנדבי הארגון "אבירי העיוורון". הארגון פועל כיום במגוון תחומים, שהמשותף להם הוא איתור צרכי הקהילה ומתן מענה חברתי ועזרה לכל נזקק, ללא הבדלי דת, גזע ומין.
בישראל קיימים 33 מועדונים, ובהם כ- 1000 חברים. הרעיון להקמת הארגון בארץ היה של מר דוד בן גוריון ז"ל, שפנה בשנת 1960 למר טדי קולק ז"ל וביקש ממנו להקים את הארגון בארץ ואכן, המועדון הראשון הוקם בירושלים והוא פעיל עד היום. בשנת 2010 נחגגו 50 שנה להקמת הארגון בארץ. בשנה האחרונה התווסף סניף מודיעין וחבל מודיעין לשאר המועדונים בארץ.
