11 שנים חלפו מאז שפתח איתי חגואל את פיצה צ'יז במרכז מרל"ז בעיר, ובין הצעירים הרבים שעבדו אצלו לאורך השנים היה גם אלכס אנוסוב, תושב העיר שנפל במלחמה וכעת זוכה לפיצה על שמו. השבוע סיפר חגואל כי כל ההכנסות מ"הפיצה של אלכס" יוקדשו להנצחתו של העובד לשעבר.

"המחיר הכבד ששילמה מודיעין הגיע גם לפיצה צ'יז", סיפר השבוע חגואל, "לצערי, גם לקוחות שאכלו אצלי וגם עובדים שעבדו כאן נהרגו, ביניהם אלכס ז"ל שעבד אצלי במשך 12 שנים. בקרוב נציב אצלנו שלט 'כאן עבד גיבור ישראל' ונשיק גם את הפיצה שאלכס אהב".

על העובד לשעבר מספר חגואל כי התחיל לעבוד אצלו כשהיה נער. "הוא היה תלמיד בעירוני ב', ואחרי שהשתחרר מהצבא הוא חזר לעבוד עד שנסע לטיול הגדול והתחיל ללמוד. הוא שמר איתנו על קשר כל הזמן. אלכס עשה המון ימי מילואים וחרף הפצרותינו שיפסיק לעשות מילואים בעזה, הוא המשיך. הוא נהרג ברפיח כשהתמוטט עליו בניין ממולכד. שבועיים לפני הוא בא לבקר כאן, ישב איתי בעסק ואני ממש ירדתי איתו לרזולוציה של למה אתה עושה כל כך הרבה ימי מילואים. הוא ענה לי: 'אם אני לא אעשה, מי יעשה?'. זה היה אלכס. הוא עשה מילואים כי היה ציוני, לא בשביל הכסף ולא בשביל שום דבר אחר".

עוד מספר השבוע חגואל כי בבוקר בו נפל אנוסוב הייתה לו תחושה מקדימה. "באותו בוקר קראתי באינטרנט על חייל ממודיעין שנהרג, מושיקו רוזנוולד שהיה המפקד של אלכס. גם אותו הכרתי בתור לקוח. הבנתי שיש עוד חייל שנהרג ששמו לא הותר לפרסום, והייתה לי הרגשה נוראית כי ידעתי שאלכס גם בהנדסה. ישר התקשרתי לאחד העובדים שלי לשעבר שנמצא ביחידת יהל"ם, חבר של אלכס, ושאלתי אם הכל בסדר. הוא הרגיע אותי שהכל בסדר. אחר הצהריים הייתי בדרך לים לדוג ובדרך הוא התקשר ואמר לי שאלכס נהרג באותה התקרית שבה מושיקו רוזנוולד נהרג".

ספר על אלכס. 

"איזה גבר הוא היה. קודם כל, הוא היה גבר מאוד נאה, מאוד חכם, סקרן ושואל שאלות. הוא תמיד רצה להבין כל דבר. הוא היה איש שיחה והיה זוכר כל דבר ודבר. לפני שהוא נהרג חליתי בסרטן והוא זכר והתעניין ושמח שהכל היה מאחורי. כל דבר הוא ידע והתעניין. הוא  לא ידע לכעוס, אף פעם לא ראיתי אותו כועס. הוא מעולם לא צעק. תמיד היה לו חיוך על הפרצוף, גם כשהמצב לא היה משהו. בן אדם עם שמחת חיים וטוב לב. הוא למד באוניברסיטה העברית מחשבים והיה תלמיד מצטיין. הכל הלך לו קל בלימודים. הוא היה מאוד חכם".

מה אתה מתכוון לעשות לזכרו?

"קודם כל, הזמנו שלט גדול שיונח פה בכניסה בסניף מודיעין לזכרו של אלכס. ויש את הפיצה שהוא אהב ותמיד היה מכין, עם תוספת של פטריות, חריף ובולגרית. אנחנו נשיק אותה בקרוב ונקרא לה 'הפיצה של אלכס', וכל הרווחים מאותה פיצה ייאספו וניתן לאבא שלו להחליט מה לעשות עם הכסף ואיך להנציח אותו. מה שצריך  להשלים, אני אשלים".

עוד מספר השבוע חגואל, שמקפיד לתת בחזרה לקהילה ולכן גם מאמץ השנה שלוש קבוצות ילדים במועדון הכדורסל עוצמה מודיעין, כי אנוסוב לא היה הצעיר היחידי ממודיעין שהכיר שנהרג במלחמה הקשה. "הרבה תלמידים מעירוני ב' היו לקוחות קבועים אצלי. אני זוכר את נועה מרציאנו שהייתה באה לפה, את אדיר עבודי מהסניף שלי במרכז דונה, גם יניב קולא היה לקוח פה וגם גל מישאלוף, שלמה גורטובניק, שלמה בן נון, ים גלס, לביא ליפשיץ ועדי לאון. יש הרבה מאוד לקוחות שהכרנו פה ונהרגו וזה מאוד עצוב. אלכס היה אחד העובדים הראשונים שלי פה. נקרע לנו הלב. הייתי קשור אליו ומאוד אהבתי אותו".