בשבוע הבא יתקיים, לראשונה בתולדות מערכת החינוך, "יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות איבה". זאת כתוצאה מהחלטת ממשלה, שיוזמה הוא אליעד אברקי – רכז בתנועת בני עקיבא בירוחם. במוסדות חינוך במודיעין יצוין היום בפעילויות הסברה, טקסים, סרטונים, דיונים בכיתות, ובחלק משכבות הגיל גם מפגש עם פצועים. הפעילויות מיועדות לתלמידי כיתות א' – ט' ומשתנות בהתאם לגיל ובית הספר. מערכי השיעור והפעילויות שנשלחו ממשרד החינוך לבתי הספר נבנו על ידי "זהות" – איגוד המרכזים לזהות יהודית.
רוב מנהלי בתי הספר קיבלו את הנחיית משרד החינוך ומתכננים לציין יום זה בצורה כזו או אחרת. אבל לא רם כהן, תושב מודיעין ומנהל "תיכונט על שם אלתרמן" בתל אביב. כהן: "המדינה צריכה לעשות הכל כדי לדאוג לשיקומם ופרנסתם של פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, אבל אני לא מאמין שיום ההוקרה הזה באמת נועד לכבודם. המדינה לא צריכה להזכיר לנו עד כמה פצועי צה"ל יקרים ללבנו. אני מאמין כי יום זה נועד לסמא את עינינו מהקיפאון ומהיעדר היוזמה של המנהיגות הפוליטית. זו דרך מניפולטיבית לקדש אידיאולוגיות ימניות של קידוש צבא ומלחמה ולשמר מתח אינסופי. ליום הזה יש קונטקסט כללי במדינה. הוא מביא להדגשה של חלקים לאומניים ששיאם בחוק הלאום. אין ליום הזה מקום במערכת החינוך".
באיזה אופן זה מדגיש חלקים לאומניים?
"זו גישה פשיסטית שבאה לחנך את בני הנוער להעלות לדרגה של קדושה את המוות והשכול ואת הפצועים, שהיו נכונים להקריב את חייהם. ילדים בכיתה א' לא צריכים ללמוד על סיפורי גבורה, מוות והקרבה. שימור המתח בינינו לערבים נעשה על ידי לימוד התלמידים לשאת עיניים אל דמויות הרואיות, שהיו קורבן לאנשים רעים שנלחמים בנו. ממשיכים לשטוף את אוזניהם הילדים במוות ודם ושליחות קוסמית. זה גורם לנו לשכוח להיות עם נורמלי. זו דרך נוספת של מערכת החינוך להנחיל לקסיקון צבאי במקום לחנך לשלום, לפיוס ולתקווה. במקום ללמד אותם על היום הבא".
אבל החיילים של כולנו. לא צריך להכיר להם תודה?
"אני לא צריך את יום פצועי צה"ל כדי להוקיר את תרומתם ולהבין את כאבם ואני לא אתן יד לשימוש בהם בחינוך ילדיי בשביל רווח פוליטי".
א', אשת חינוך המלמדת במודיעין, נוטה להסכים עם כהן: "הימים האלה שמתווספים גם ללימוד חגי ישראל מעלה את החרדה בקרב הילדים. גם בחגים אנחנו חוגגים את יציאתנו בשלום ממוות, הימים האלה והחגים מנציחים את ההרגשה ש'כמעט הרגו אותנו'. מלמדים את הילדים שאנחנו נמצאים באיום מתמיד שיהרגו אותנו. זה מה שהופך אותם לחיילים חדורי מטרה כשהם מתגייסים ודבקים במטרה להגן על עצמם והמדינה. הם לומדים שהערבים הם רוצחים והחיילים שלנו קדושים. גם ככה יש לנו מספיק חרדות וחששות קיומיות לא צריך עוד יום שיזכיר לנו את זה. יש דרך אחרת לחבר את הילדים לארץ שלהם ולאהבת המולדת".
"לא מחנכים להקרבה"
לורי ברוק, מובילת "חינוך חברתי וערכי" בבית ספר הכרמים, מספרת כי כששמעה על המועד החדש היא לא נשמעה להוראות אלא לקחה אותו בשתי ידיים מתוך האמונה כי יש חשיבות מאד גדולה בהכרת תודה לחיילים. "חשוב לנו לחנך את הילדים שלנו להסתכל מעבר ללימודים נטו ומקצועות הלימוד אלא לראות מחוץ לעצמם".
נכון לחנך ילדים בכיתה א' שטוב להקריב את עצמך למען המדינה?
"אני לא רואה ביום זה חינוך להקרבה אלא לנתינה חזרה לפצועים ולחיילים שלנו. במהלך צוק איתן הרצון לנתינה הורגש ביתר שאת, אבל במהלך השנה אנחנו לרוב שוכחים אותם ולכן צריך את היום הזה, לזכור. אנחנו בוחרים לאיזה כיוון לקחת את התכנים של היום הזה ואנו נשים דגש על ערכים של מנהיגות, הערכה וכבוד לא על הקרבה. הדיונים יסבו גם סביב נושא של צמיחה ממקום של קושי. אחד הצירים החינוכיים המרכזיים בכרמים הוא מנהיגות וחדשות כך שזה יום נוסף שמסייע לנו להנחיל ערכים אלה. יש תחושה בקרב החיילים שלא מכירים להם תודה. באמצעות היום הזה אנחנו אומרים להם 'אנחנו רואים אתכם ומעודדים אתכם'".
מה תעשו אצלכם?
"נתחיל את היום בטקס קצר לכלל תלמידי בית הספר, תלמידי כיתות א'-ד'. זה יהיה טקס הוקרה קצר עם כומתות ומופע דגלנות. בסופו של דבר אנו רואים ובונים את היום הזה כיום אופטימי. בנוסף, כל כיתה תשתתף בשיעור שינחו בנות שירות לאומי של נחלת שי. בתחילת השיעור הילדים יצפו בסרטים שנשלחו על ידי משרד החינוך ולאחר מכן הבנות ינהלו איתן דיון סביב מה שראו, על התחושות והמחשבות שעולות בהם. אחר כך התלמידים יכתבו ברכות ומכתבי תודה לפצועי צהל שיישלחו לארגונים במודיעין והסביבה, מתוך רצון לחזק את הקשר של הילדים לקהילה. במקביל אנחנו מנסים לאתר פצועים מצוק איתן שיבואו לספר את הסיפור האישי שלהם מול תלמידי הכיתות הגבוהות, ג'-ד'. שידברו איתם בעיקר על השיקום והדרך בה יצאו מהמצב הקשה ולא על האירוע עצמו".
בתמונה: פצוע צה"ל ומבקר. לא מספיק "יום הזיכרון"? (צילום: דובר צה"ל)
