בשבוע שבו התפרסם דירוג שאינו מחמיא למודיעין בתחום ההשקעה בחינוך – סגן ראש העיריה ומחזיק תיק החינוך מפריך את הטענות ומסביר מדוע המצב כאן הרבה יותר טוב ממה שתואר • מויש לוי, האיש שנושא עיניו לתפקיד ראש העיריה ביום שאחרי חיים ביבס, מגלה בראיון נרחב שהשמועות על הזדקנותה של מודיעין בהחלט נכונות • וזה לא עומד להשתנות בקרוב

מויש לוי, סגן ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך, ממצב את עצמו כמי שייכנס ללשכת ראש העירייה ביום שאחרי חיים ביבס. אחיזתו במוקדי הכוח העירוניים מתבטאת גם בהיותו מ"מ יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה ובפועל האיש שנוגע בכל בקשה להרחבת דירה, תיכנון בניינים, מתן היתרי בנייה לקבלנים וכל מה שקשור לאיך מודיעין מתפתחת.

בשבוע שבו התקיים הראיון הזה התפרסם דו"ח של משרד הכלכלנים צ'מנסקי בן-שחר, המדרג את הערים בארץ לפי מספר פרמטרים שהבולטים בהם הם "השקעת העיריה באזרח" ולא פחות חשוב – "השקעה בחינוך פר תושב". לאחר שנים שבהן עיריית מודיעין חוזרת שוב ושוב על הישגי התלמידים כאן ועוצמות ההשקעה בחינוך, אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שבדו"ח המדובר מיקומה של מודיעין בסעיף זה הוא 40. לא בעשיריה הראשונה, ואפילו לא בשנייה ובשלישית.

מויש –  גם אם לוקחים בחשבון הטיות וטעויות – מיקומה של מודיעין במקום ה-40 בסעיף "השקעה נטו בחינוך (שקל לתושב") מפתיע מאוד לרעה. מתי לדעתך תיכנס מודיעין לעשיריה הראשונה ומה צריך לעשות כדי שזה יקרה?

"כדי לענות לשאלה הזו צריך להבין איך נעשה המחקר. ממה שבדקתי המחקר לגבי ההשקעה בחינוך מהווה חלק מהמחקר לגבי ההשקעה הכללית לתושב. למעשה מה שעשו זה שבגדול לקחו את כל ההכנסות של הרשות מארנונה וחילקו את זה למספר התושבים. לכן רשויות שיש להן אזורי תעשייה ומסחר למכביר ומכאן הכנסות גבוהות מארנונה, במיוחד אם מערכת החינוך שלהם אינה גדולה באופן יחסי לאוכלוסיה – הן אלה שנמצאות בראש הטבלה. מכיוון שכך, רשויות שמקבלות פחות ארנונה, גם אם ישקיעו את רובו בחינוך – הסכומים עדיין יהיו נמוכים יותר. מודיעין-מכבים-רעות שמה בראש סדר העדיפויות שלה את נושא החינוך וזו לא סתם אמירה אלא עובדה. העירייה הקציבה יותר מ-52 אחוז מסך התקציב העירוני לחינוך, שזה באחוזים הרבה יותר ממה שקורה ברשויות אחרות שבראש הרשימה. אבל כמספר מוחלט זה עדיין יוצא פחות. המפתח לגידול נמצא בהכנסות מארנונה מעסקים ומסחר. בימים אלה אזורי התעסוקה והמסחר, כמו המע"ר והפארק הטכנולוגי, נמצאים בתנופת בנייה מואצת שאת תוצאותיה נתחיל לראות בחודשים הקרובים. השלמות הבנייה יביאו להגדלת ההכנסות של הארנונה מעסקים בעיר ובכך נוכל להגדיל את התקציב העירוני ותקציבי החינוך. אמנם אנחנו נהיה במיקום יותר גבוה בטבלה, אבל אין לי ספק כי המיקום פחות חשוב מהשאלה 'מה עושים עם הכסף'? כיצד משתמשים בו ואיך ממקסמים אותו על מנת ליצור מערכת חינוך איכותית וטובה".

נכון להיום – מה ההשקעה נטו בתלמיד במודיעין וכיצד מתבצע החישוב שלכם?

"מאוד קשה לעשות חישוב שכזה כי יש בו המון פרמטרים. רוב התקציב העירוני מוקדש לחינוך, אבל יש המון תקציבים נוספים שנמצאים באגפים אחרים שגם מגיעים לחינוך. כך לדוגמה תקציבים בתרבות, בביטחון, בשירותים חברתיים, בשפ״ע, בסחלבים ועוד – מגיעים גם הם אל החינוך.

"אחת ההשקעות המשמעותיות שהעירייה משקיעה כלל לא נלקחה בחשבון במחקר, וכוונתי לתב״רים (תקציבים בלתי רגילים). המחקר לקח בחשבון רק תקציבים שוטפים, ולמעשה התעלם מהתב״רים, כאשר העירייה משקיעה במערכת החינוך מתוך התקציבים האלה מיליוני שקלים. ניקח שתי דוגמאות פשוטות: בשנה שעברה סיימנו פרויקט בעלות של כשבעה מיליון שקלים עבור התקנת דשא סינטטי בכל אחד מ-185 גני הילדים שיש בעיר. זו השקעה גדולה שנעשתה לטובת ילדי הגנים ולא באה לידי חשבון כלל במחקר האמור. פרויקטים נוספים שאנחנו עושים מכספי התב"ר וגם לא באים לידי ביטוי במחקר, למרות שיש להם השפעה גדולה מאוד על איכות הלימודים, הם המיחשוב העירוני. מדי שנה העירייה משקיעה כספים רבים בהקמה ושדרוג של מעבדות מחשבים בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים בעיר, ברשתות אינטרנט, במקרנים ועוד. גם סכומים אלה, כמו תב"רים נוספים, לא נלקחו בחשבון".

האם תקציב החינוך בעירייה גדל בהתאמה לגידול האוכלוסיה במהלך השנים?

"בכל מה שקשור בהשקעה ישירה בתלמידים ובמוסדות החינוך בהחלט כן, ואף יותר מכך. יחד עם זאת צריך לציין שבכל הקשור למינהלה, נשארנו עם מינהל חינוך מצומצם יחסית לגודל מערכת החינוך. גם במחקר עלה שאנחנו נמצאים בעשירון התחתון בתחום המינהלה, כלומר: ההשקעה העצומה שלנו בחינוך היא בתלמידים ולא במינהלה. עם זאת חשוב לי לומר שהעבודה שנעשית במינהל החינוך למרות העומס היא אדירה. בימים אלה אנחנו עמלים על השיבוצים של הילדים והתלמידים לגנים ולבתי הספר ואני רואה איך מנסים למצוא פתרון לכל ילד וילדה כדי שיקבלו את הבקשה שלהם, וזו משימה מאוד לא פשוטה".

יש לך עוד משהו לומר על המחקר הזה?

"ברור שחשוב להשקיע כמה שיותר בתושבים בכלל, ובחינוך בפרט, אבל מה שחשוב יותר זה מה עושים עם הכסף. עיריית מודיעין-מכבים-רעות משכילה להשקיע את הכסף באופן שהפכה לאחת מחמשת הרשויות המובילות בארץ בתחום החינוך. ולכן השאלה דווקא צריכה להיות איך זה שלמרות שלעירייה אין תקציבים גבוהים כמו במקומות אחרים, היא מצליחה להגיע להישגים האלה. איך זה שהעירייה הפכה לאבן שואבת למשפחות מכל הארץ שמעתיקות את מקום מגוריהן למודיעין מכבים רעות כאשר הסיבה לכך היא החינוך האיכותי שיש כאן. עיון בתמונה החינוכית בהשוואה לרשויות אחרות מראה שאנחנו מובילים כמעט בכל פרמטר שנבחן. לא במקרה העיר זכתה בפרס החינוך הארצי, בפעם השנייה בתוך עשור, למרות שאנחנו קיימים מעט שנים יחסית".

בכובעו המרכזי השני, הקשור לתכנון ובנייה, לוי קצת יותר מודאג. לתפישתו העיר עוברת בשנים האחרונות שינוי דרמטי מבחינה דמוגרפית, שינוי רחב היקף שהעיסוק בחינוך מאפשר לו לבחון את הנתונים ולהסיק מהם על התהליכים הכלליים שעוברת העיר שעדיין לדבריו היא "עיר הילדים האמיתית של מדינת ישראל".

הבהר והסבר…

"כמחזיק תיק החינוך אני רואה את הנתונים של פתיחת וסגירת גנים ומוסדות חינוך בעיר. ויש כאן תהליך מדאיג כיוון שבשנת 2014 השתנתה המגמה".

כלומר?

"עד שנת 2014 תמיד היינו בעודף של פתיחת גנים ובתי ספר, כך כל השנים גדלנו כי העיר צמחה והגיעו תושבים חדשים ומשפחות חדשות. אבל משנת 2015 פתאום המגמה השתנתה והתחלנו לסגור יותר גנים ומוסדות חינוך מאשר נפתחו".

בוא נדבר במספרים…

"בראשון לספטמבר בשנת 2014 פתחנו שמונה גני ילדים חדשים בעיר, אבל בראשון לספטמבר שנת 2015 סגרנו שבעה גני ילדים, ובראשון לספטמבר שנת 2016 סגרנו עוד שמונה גני ילדים. בראשון לספטמבר שנת 2017 סגרנו שישה גני ילדים. אני מדבר איתך על כך שבשלוש השנים האחרונות נסגרו בעיר שלושים מוסדות חינוך. לפני ארבע שנים פתחנו 11 גנים בשנה אחת".

ומה לגבי בתי ספר?

"בתי ספר לא סגרנו אבל צימצמנו. ולמעשה מספר התלמידים בבתי הספר ירד באחוזים רבים כך שאם היו לנו שכבות של שלוש כיתות בשכבה עם מאה תלמידים, ירדנו לשתי כיתות בשכבה וכיתה אחת בשכבה עם ארבעים תלמידים בשכבה. יש בתי ספר שבהם יש רק כיתה אחת בשכבה, כמו למשל בית ספר ניצנים. זו תופעה שלא הכרנו בעבר ואנחנו רואים שינוי מגמה מהיר".

תמפה את התופעה מבחינת שכונות.

"הכי קשה זה היה בשכונות הנחלים והפרחים ומשואה הוותיקות וגם בחלקים הוותיקים של שכונת מוריה והשבטים. קשה אבל קצת פחות זה היה בשכונות הנביאים והמגינים, שם קצב איטי יותר של התבגרות התושבים אבל עדיין התהליך בעיצומו. השכונות שרק עכשיו מתחילות להרגיש את התופעה הן הצעירות יותר – אבני חן והחלקים החדשים של מוריה והשבטים – וגם החלק החדש בשכונת הכרמים".

אבל מדובר על תהליך טבעי ובעיקר צפוי. מה יש להיות מופתעים?

"נכון, וכך זה צריך להיות, אבל הקצב המהיר מאד שבו חל המהפך הזה, זה מה שמדאיג אותי מאד, כי בעירייה לא חשבנו שזה יתרחש בתוך שלוש ארבע שנים. מודיעין היא עדיין 'עיר הילדים של ישראל' אבל מתוך עיון בנתוני מערכת החינוך אתה יכול ללמוד על נקודות תורפה בהתנהלות העיר".

יש לך נתונים כלל עירוניים לגבי הזדקנות העיר?

"יש לי את הנתונים הסטטיסטיים מהשנים 2015 מול 2017 ותראה את ההבדלים: למשל בשנת 2015 היו בעיר 1,164 תינוקות מגיל אפס עד שנה, בעוד ששנתיים לאחר מכן בשנת 2017 המספר צנח ל-460 בלבד. כלומר – בשנתיים האלה נולדו בעיר פחות 600 תינוקות. לפי חתך של שכונות למשל, באבני חן – שהיא השכונה הגדולה בעיר עם כמעט 12 אלף תושבים – היו בשנת 2015 182 תינוקות מגיל אפס עד גיל שנה בעוד שבשנת 2017 המספר צנח ל-71 בלבד. בכוונה לקחתי את אבני חן ששם כביכול אנחנו עוד לא סוגרים גני ילדים ולא מצמצמים בתי ספר. כך זה עובר ברוב שכונות העיר: בנביאים מספר התינוקות ירד מ- 112 ל-48 בלבד בשנתיים האלה, בכרמים ירד מספר התינוקות עד גיל שנה מ-227 בשנת 2015 ל-87 בשנת 2017".

בגילאים מבוגרים יותר המספרים מתהפכים?

"לא בהכרח. גם בגילאי השלושים אתה רואה ירידה במספר הזוגות הצעירים. למשל בגיל 32 בשכונת אבני חן היו בשנת 2015 134 תושבים בני 32 וכעבור שנתיים היו בשכונה רק 106 תושבים בני 32. וזה בשכונה יחסית צעירה. על העיר עובר תהליך התבגרות מואץ. ובכל מודיעין מספרם של בני 32 ירד מסך של 924 איש בשנת 2015 לסך של 790 בשנת 2017".

והזקנים ממש?

"בוא ניקח למשל את הקשישים: מספר הקשישים בני 98 הכפיל את עצמו בשנתיים משלושה בשנת 2015 לשישה בשנת 2017. מספר הקשישים בני שמונים עלה באותן שנתיים מ-154 איש ל-180 איש. אגב – במודיעין חיו בשנת 2015 שמונה בני אדם בגילאים 99 עד 101 בעוד שבשנת 2017 חיו בעיר 11 בני אדם בגילאים 99 עד 102!. לא סתם פתאום בשנתיים האחרונות מודיעין עברה מאפס פרויקטים של דיור מוגן לארבעה פרויקטים. אני רואה את זה בתחומים נוספים מתוך הנתונים".

למשל?

"כאן אני נכנס לכובע שלי כמ"מ ועדת המשנה לתיכנון ובנייה. אני רואה בבירור מגמה שבגלל מחירי הדירות הגבוהים בעיר יש הרבה מאד משפחות צעירות שלא יכולות לרכוש דירות בעיר ובוחרות להשתקע בערים אחרות בסביבה. אני גם רואה את משפרי הדיור שגם הם כבר לא זוגות צעירים, כי למשפחות הצעירות אין כסף לדלג משלושה חדרים לדירת ארבעה וחמישה חדרים. אז הם באים אלינו ומבקשים היתר להרחבה של עוד חדר או סגירת חלל, אבל עדיין – מחירי הדיור הגבוהים כאן סגרו את הדלת להרבה זוגות צעירים".

אבל בכל זאת מגיעים כאן משפחות צעירות, לשכונות כמו ציפורים ונופים ובעוד כמה שנים גם למורשת.

"נכון, ושם באמת בונים בתי ספר, אבל בשורה התחתונה אנחנו במינוס, כי נסגרים יותר מאשר אנחנו בונים וזה קרה מהר מאד וזה לא בריא לעיר. בכל מקרה אנחנו צריכים להיערך למצב החדש".

איך אתם נערכים?

"למשל תוכנית המתאר החדשה שתאפשר הרחבת דירות, סגירת חללים ומרפסות, זאת מהפיכה שתאפשר להרבה זוגות צעירים לא לנטוש את העיר בגלל מחסור תקציבי. היום בתקציב קטן בהרבה אתה יכול להוסיף חדר ולהרחיב את הדירה, אנחנו מקווים שנעצור כך את המגמה של הזדקנות העיר".

ומה עוד?

"אין בעיר תוכנית חומש לבני הגיל השלישי ואני מכין עכשיו תוכנית מקיפה לטיפול בגימלאים ובקשישי העיר. כך גם תוכנית פסיעות שמעניקה סל שירותים לצעירים. אבל העיקר היא חשיבה משמעותית לגיל השלישי. עד עכשיו העיר לא עשתה הרבה לטובת הגיל השלישי. העירייה צריכה לנסות לתת סל שירותים כמה שיותר רחב לכל תושב בגיל שלו. יש עלייה חדה בגיל השלישי בקצב מהיר וחייבים להתארגן לכך".

בוא נדבר קצת פוליטיקה. אין זה סוד שהשאיפה שלך היא להיות ראש העיריה אחרי ביבס.

"נכון, ובאמת זה יקרה, אם יקרה, רק אחרי שחיים ביבס יסיים את תפקידו. הודעתי לו שלא אתמודד מולו וכל עוד הוא ראש עיר וימשיך להתמודד על התפקיד – לא אפריע. אחרי שהוא יפרוש אני מתכוון להתמודד במלוא העוצמה על התפקיד".

כלומר הראיון הזה אולי מכוון לתחילתה של מערכת הבחירות שלך?

"לא. נכון שבעוד כמה חודשים נלך לקלפיות, אבל אני ממש לא מתחיל עדיין את מערכת הבחירות שלי ושל סיעת שחר חינוך חדש".

לא נראה לך שצריך כבר להתחיל בהיערכות? בכל זאת יש מועמדים שרצים לכל אירוע, מצטלמים וחותכים סרטים ומעלים לפייסבוק כל פיפס.

"אני לא כזה. יש לי פייסבוק אבל אני פעיל בו הרבה פחות ממועמדים אחרים בעיר. פייסבוק צריך להיות במינון הנכון. בכלל אני חושב שהציבור במודיעין יותר אינטליגנטי ממה שנראה ואין לי ספק שיגיע הרגע להתמודד על כיסא ראש העיר, תושבי העיר באמת יעשו בדיקה מעמיקה מה עשו המועמדים ואנשים יידעו להבחין בין רעש של טקסים ופוסטים בפייסבוק וחגיגות לבין עשייה אמיתית".

מזהים אותך כסיעה דתית. זה מפריע לך לצבור כח אלקטורלי?

"לא, למרות שאין ספק שיש אנשים שמושפעים גם מהכיפה על הראש. אבל ראשית, שחר עושים חינוך לא מזוהה כסיעה דתית. בעיני הציבור אני מזוהה כמפלגה מעורבת וזה לא מקרה שמעולם לא התפקדתי לשום מפלגה ארצית, כך שתמיד אני מזוהה עם האינטרס הציבורי הכללי ולא הסקטוריאלי. ולמעשה כגשר בין חילונים לדתיים במודיעין. דבר שני: היו הרבה דברים בעלי אופי דתי שלא עמדו בקנה אחד עם טובת הציבור ואני התנגדתי להם. אני לא תומך אוטומטית במשהו בעל צביון דתי כאן".

תן דוגמה.

"רצו לפני שנים להקים כאן מינהל חינוך דתי שיהיה נפרד ממנהל החינוך הכללי והתנגדתי, למרות שאני חובש כיפה. תמכתי גם בהצבעה הגלויה לחוק המרכולים, בניגוד לעמדת הרבנים ושאר חברי המועצה הדתיים כאן, כמו שתמכתי בהצבעה גלויה בהפעלת תחבורה ציבורית בשבתות ועל הפעלת המע"ר בשבתות"

תן לי דוגמה להחלטה שההגיון הציבורי עמד במרכזה.

"למשל בחוק המרכולים. הבית היהודי במועצה הצביע נגד כל החוק כי יש חילול שבת, אבל גם בחוק העזר הקודם היה ניתן לפתוח בשבת דיסקוטקים, בתי קפה ומסעדות, וחנויות נוחות בתחנות דלק, אז למה עכשיו בחוק המרכולים פתאום נציגי הבית היהודי (מיכאל חרל"פ וג'וני קליין – י.ג) במועצה מצביעים נגד?, לא צריך להצביע נגד בצורה גורפת".

אבל כאדם דתי השבת היא לא מעל לכל?

"אני לא אחלל שבת, אבל ברגע שנבחרתי למועצת העיר לייצג את ציבור התושבים, האחריות שלי היא לדאוג לכלל הציבור".

תיזהר שלא יעשו לך פולסא דנורא…

"אין סיכוי. אני זוכה לאהדה גם בקרב הרבנים וגם בקרב החילונים ואתה יודע למה? כי אנשים מבינים שאני אמיתי ולכן גם אלה וגם אלה מבינים שאני מקבל החלטות שהן טובות לכלל הציבור ולא רק לסקטור כזה או אחר".