עמי (שם בדוי), בן 20 ואב לכמה פעוטות, מתגורר עם אשתו בשכונה חרדית באזור מודיעין. שניהם מתפרנסים כשכירים. העובדה ששירת שירות מלא בצה''ל לא תורמת כרגע לכלכלת המשפחה, מה גם שהוא החל את שירותו כשכבר היה נשוי ואב לשני ילדים. הוא נולד בבני ברק ולקראת גיל בית ספר יסודי עבר עם משפחתו למקום מגוריו הנוכחי. את שנות התיכון העביר בפנימייה בבני ברק וכמו רב חבריו אין לו תעודת בגרות ובוודאי שלא תואר אקדמאי.
שלם עם העניין
בגיל 18 הוא נקרא להתייצב לשירות צבאי וניגש למבחני צו ראשון ובהמשך פעמיים בכל שנה הגיש את הדיחוי משירות צבאי על פי חוק עקב היותו בן ישיבה במעמד "תורתו אמונתו". "לקראת נישואיי סיימתי לימודי קודש בישיבה גבוהה", הוא מספר, "אחרי גיל 20 נישאתי בחתונה חרדית למהדרין."
חשבת בשלב הזה על האפשרות של גיוס לשירות צבאי?
"בשלב הזה לא הייתה לי שום התלבטות, היות ועדיין לא היו קיימות מסגרות צבאיות המתאימות לציבור החרדי. בגיל 18 לא הכרתי את הצורך הצבאי, לא היו לי מושגים כמו ערכים צבאיים ולא הכרתי בסביבתי אף חייל, בדיעבד כשהתגייסתי היו לי כבר ילדים ועד היום איני סולח לעצמי שלא התגייסתי לקרבי. אני מרגיש שהייתי רוצה לנצל את הפוטנציאל והפרופיל הקרבי שלי".
שנה וחצי אחרי הנישואין הגיע לעולם הילד הראשון. עמי המשיך ללמוד במקום שבו גם קיבל את שכרו, ובמקביל אשתו עבדה כשכירה בעבודות מזדמנות באזור מגוריהם. "כעבור כמה שנים במקביל ללימודיי התורניים, התחלתי לעבוד במוסד חינוכי חרדי בירושלים" הוא ממשיך לתאר, "המשכתי להגיש כל שנה את הדיחוי מהצבא, אך מדיחוי לדיחוי הרגשתי חוסר שלמות עם העניין. באותו זמן נפתחו בצבא המסגרות המיועדות לחרדים, על פי דרישותיהם לשמירת כשרות, קיום שבת, תפילות, הפרדת נשים מגברים ועוד. לאט לאט הכרתי חברים שניגשו למסגרת הזו והתחלתי להרגיש שהרעיון עשוי להתאים לי ואולי יש לי למה לשאוף. המחשבה הזו התבשלה בליבי זמן רב ואשתי הייתה שותפה לה ומאד עודדה ותמכה ברעיון. מהון להון ביקשתי מחברים טלפונים של המשרד החרדי המקשר בין החרדים לשירות הצבאי והתקשרתי לברר פרטים. דבר ראשון ביקשתי להגיע להכיר חיילים באופן אישי ולהבין במה מדובר. אחרי שיחה טלפונית מאד מרגיעה זומנתי לכנס מתעניינים. פגשתי עוד צעירים חרדים שבאו להתעניין וגם את אנשי שח''ר-(שילוב חרדים במקצועות לא קרביים) שהציגו בפנינו את מגוון התפקידים הפתוחים בפנינו. היות והייתי נשוי עם ילדים לא זומנתי לחייל קרבי אלא למקצועות שירותיים בצבא. עבור הצעירים בני 18 המיועדים לשירות קרבי, נפתח גדוד "נצח יהודה" במסגרת הנח''ל החרדי.
בסיום הכנס יצרתי קשר ארוך טווח עם כמה מהנציגים החרדים הצבאיים שעמדו מאחורי התכנית וליוו אותי לאורך כל הדרך מרגע ההחלטה ועד הגיוס. מבחינתי היה מאד חשוב לפגוש אנשים בראש שלי, שמבינים אותי ומכירים את המנטליות שלי. אני מתאר לעצמי שלו היו מקבלים אותי רק חילוניים הייתי הולך לאיבוד, זו הסיבה שאחר כך כשהגעתי בעצמי לתפקיד רכז גיוס החרדים בצבא, הבנתי את חשיבות התפקיד הזה. כעבור מספר חודשים התגייסתי לצבא. ההחלטה להתגייס נשמרה בסוד רק ביני לבין זוגתי. הורינו לא ידעו ולא אף אחד מבני המשפחות של שנינו".
את הטירונות הוא מתאר טירונות כיוצאת דופן. כ-40 דתיים וחרדים בגילאי 20 ומעלה בתוך פלוגה כלל צה''לית המונה עשרות חיילים, רובם בני 18. חבר'ה צעירים שהמוטיבציה שלהם לא הכי גבוהה, "היה לא קל להשתלב במנטליות של הצעירים, שלקח זמן רב להכניסם למסגרת צבאית אך בכל הקשור לענייני הדת התחשבו בנו מאד", הוא מודה.
חשש מהשכנים
לאחר חודש טירונות עמי שובץ לתפקיד רכז הגיוס החרדי. מתוקף תפקידו הוא קיבל אישור לצאת מחוץ לבסיס ללא מדים בכדי למנוע אי נעימויות בשכונות חרדיות. "היו מקרים שהיינו מגיעים לפגוש חרדים בבתים שלהם כדי הסביר להם על כל תהליך הגיוס לצבא. חלקם פחדו להגיע לבסיס צבאי פן ייחשבו אוטומטית כחיילים. הם לא הצליחו להבין שאי אפשר "לחטוף" אותם לצבא ללא תהליך גיוס מסודר הכולל מבדקים והליכים הנוספים בלשכת הגיוס. כדי לא לעורר מהומות הייתי מגיע לשכונות החרדיות בלבוש אזרחי ובאופן כזה הייתי מגיע גם לשכונת מגוריי."
מה אומרים לחרדי שמתלבט אם להתגייס?
"הייתי אומר בכנות למלש''בים (מיועדים לשירות בטחוני. ג.מ) שלא מובטח להם עתיד ורוד אחרי הצבא אבל הייתי מסביר את הרציונל שבגיוס. אנחנו הרי חלק מהמדינה הזו, נעזרים כלכלית בקצבאות וחייבים גם לתרום למדינה ולאורך כל החיים זה מלווה אותך, בראיונות עבודה ובשוק התעסוקה. כל אחד מהמתגייסים החרדים, הופנה לתפקיד שמתאים לתחום לימודיו. השירות הצבאי היה סטאז' מצוין לחלק מהמלשב''ים שהגיעו כבר תוך כדי או אחרי לימודים".
מה ידעו השכנים בסביבתך על עיסוקך במשך 3 שנות השירות?
"כוון שהגעתי לביתי על אזרחי איש בסביבתי לא חשד בדבר. סיפרתי לכל אחד בהתאם לקשר שלי איתו. לחברים קרובים סיפרתי הכול והם תמכו ועודדו. השכנים לא כל כך התעניינו איפה אני עובד ומי שכן התעניין, ניסיתי להתחמק ממנו ועניתי שאני בשירות בטחוני, זה נשמע יותר טוב משירות צבאי. אמנם התגייסתי בשקט אבל החלטתי שאחרי הגיוס אשתף את המשפחה הקרובה שלי, בשלב הזה ידעתי שהם לא יוכלו לשכנע אותי לחזור בי. אחרי מספר שבועות שיתפתי את ההורים. ברגע הראשון הם קיבלו את הידיעה בצורה קשה. הם מאד חששו שהמסגרת הצבאית תגרום לי להתרחק מהדת. אחרי שסיפרתי על האוכלוסייה שנמצאת במסגרת שלי הם נרגעו. ההורים אפילו לא הכירו את המושג טירונות. במשפחתי אני ממוקם באמצע בין אחים רבים במשפחה ברוכת ילדים, הייתי הראשון והיחיד שהתגייס עד כה כך שהמשפחה לא חשופה למושגים צבאיים".
לא היו איומים ולא לחץ?
"הקשר שלי עם הסביבה די רופף. אף פעם לא הייתי באנטי לחברה החרדית, מבחינה אישית איני מאמין היום בדת אך לא סבלתי או ברחתי מהם. היות ולא ראו אותי בחיים עם מדים ולא ידעו מה בדיוק אני עושה, הם לא התערבו במעשיי. לא יצא להם לראות אותי על מדים ולכעוס. ההורים יותר דאגו, הם ביקשו להבין את פשר הדברים. אבי פחד בעיקר מבחינה הלכתית, שלא אהפוך לחילוני. הוא לא הכיר את המושג שח''ר (שילוב חרדים) ולא הבין שאנחנו נשארים מגובשים בקבוצות. אחרי שהסברתי לו שאנו קבוצת חרדים שמגיעים יחד מהישיבות ואוכלים כשר ומתפללים, הוא הבין, אבל עד היום הוא מסתיר מסובביו את העובדה שיש לו בן שהתגייס לצבא."
מה עלול לקרות אם יוודע ביישוב ששירתת בצבא כחייל?
"יש הרבה פגיעות שעלולות לפגוע בבני המשפחה, סיכוי לפגוע בשידוך של האחים והאחיות או נידוי של החברה. אדם נשוי שיתגייס לא יעשה זאת ללא אישור האשה. רווקים שמתגייסים יודעים שיש סיכוי שינדו אותם מהמשפחה מיד אחרי הגיוס ולכן הם ניגשים למש''קית ת''ש (תנאי שירות ג.מ) לבקש מעמד של חייל בודד. ייתכן ואלו חבר'ה שנפלו מהישיבות ומוצאים עצמם ברחוב, החברה שברחוב מושכת אותם, ובסוף הם מגיעים לצבא, או חרדים שביקשו להתגייס וזה כל כך חזק אצלם שהם יעשו הכול כדי לשרת בצבא. ביישוב שלי יש עוד חיילים חרדיים, אך בסופו של דבר הם לא מפרסמים זאת בגאון."
מעל 500 חיילים
"תפקידי כרכז גיוס חרדים הביא לי סיפוק אדיר", מודה היום עמי בשמחה. "יש לי חלק בגיוס של מעל ל- 500 חיילים. בפגישות איתם הייתי יורד איתם לרזולוציות הכי קטנות של הבעיות המטרידות אותם, כמו איך להסתדר עם המשפחה, איך להתגייס, כמה להסתיר וכמה לשתף. הם היו משתפים אותי בבעיות הכי קרובות, עניינים אישיים ברחל בתך הקטנה, ואני הייתי מייעץ מניסיוני. עד היום אני בקשר עם חרדים שהתגייסו בזכותי".
לפני כשנה השתחרר עמי משירותו הצבאי. לדבריו הצבא נתן לו המון לחיים אך לצערו זה לא מה שיבסס אותו כלכלית בחייו. "עד היום קשה לי שלי ולאשתי אין השכלה כללית, לא תעודת בגרות ולא תארים אוניברסיטאיים. השירות הצבאי תרם לי רבות אך ללא רקע אקדמאי קשה להתקדם במשרות רציניות. אני ממשיך את שירותי כמילואימניק בתפקיד בו שירתתי וגם בחיי האזרחיים מחוץ לשירות, מתקשרים אליי חרדים להתייעץ בענייני הגיוס. בתפקידי נתקלתי במקרים בהם מלש''ב הגיע עם הוריו או זוגתו ואין להם שוב מושג לגבי מסגרת שילוב החרדים בצבא. היו גם מקרים של חיילים שהסתירו את העובדה שהתגייסו לכל אורך שירותם הצבאי ואנו במשרד הגיוס לקחנו על עצמינו לדאוג לאותם חיילים עם קשיים במשפחה לאישורי נסיעה על אזרחי כדי שלא יגיעו על מדים לשכונת מגוריהם.
לפני כחצי שנה הייתה תקופה קצת סוערת וכמה שיותר אנשים השתדלו לא להסתובב על מדים בשכונות החרדיות. כחייל חרדי אתה יודע שהמראה שלך על מדים פוגע רגשית באווירה החרדית, בתקופת המאבק לשוויון בנטל. אני כחייל חרדי יודע שלא טוב לגייס בכוח. החיילים כן רוצים להזדהות עם החברה וכמה שפחות לבלוט ולכן לא תראה חייל חרדי הולך לקניות במדים. למרות זאת אותם הצעירים שמגויסים כקרביים לנח''ל החרדי, כן חשים גאווה. אני לא מאמין שיש בצבא חייל שלא גאה בשירותו אלא אם כן הוא חייל בעייתי. בסופו של דבר מאד נדיר שמשפחה ממש מנדה בן שהתגייס, יכול להיות כעס ברגע הראשון אבל אחרי כמה חודשים הם יירגעו ויקבלו את הדברים. הבעייתיות היא אצל אלו שעזבו את הדת, ולא כל כך אצל אלו שהתגייסו ונשארו כמות שהם. אלו שעוזבים את הדת הם ההוכחה עבור המקטרגים, להשפעה השלילית של הצבא, אפילו שאני מבחינתי סיימתי את השירות מאמין וחרדי כמו שהתגייסתי."
אתה תמליץ לילדיך להתגייס?
"בהחלט, לבנים וגם לבנות. אני מאד מרוצה מהשירות הצבאי הלוואי והייתי יכול לחזור ולהמשיך בקבע. עד היום כשאני נפגש עם חבר'ה שגייסתי, אנחנו מחליפים חיבוקים ונשיקות והם מודים לי מאד. אני באופן אישי כחייל הייתי חרדי למהדרין, למעט חווית הטירונות לא הייתי בקשר עם חילונים. נחשפתי לחיילות ולחיילים חילוניים אך לא נוצר בינינו קשר אישי. מבחינתי אני דוגמא מצוינת לשאר החרדים, שהצבא מהווה מסגרת אפשרית לשילוב דתיים. יש כאלו שיפלו מכל מסגרת, אך אם הם מגיעים למסגרת חרדית שומרת צניעות רובם יצאו מהצבא כפי שהגיעו, הם לא יעמדו בפני פיתויים וכן ירגישו שביכולתם לתרום למדינה".
(אילוסטרציה דובר צה"ל)
