ברק אטקין ממודיעין, מורה להיסטוריה בעירוני ה', מוציא בקרוב לאור את ספרו "עיר לא קדושה" – רומן מתח בלשי-היסטורי המבוסס על סיפורו של נזיר גיאורגי שנמלט אל ירושלים בימי הביניים

(צילום: פרטי)

מה הקשר בין תיכון עירוני ה' במודיעין, מנזר המצלבה בירושלים ונזיר גיאורגי בן המאה ה-12?

את התשובה לשאלה הנ"ל תוכלו למצוא בספרו החדש של ברק אטקין, מורה להיסטוריה ואזרחות בתיכון במודיעין, שסיים בימים אלו את קמפיין ההדסטארט וגייס את המימון הדרוש להוצאת ספרו "עיר לא קדושה", שיראה אור ככל הנראה בספטמבר הקרוב.

ספרו החדש של אטקין, שכבר פרסם בעבר ספר שכתב יחד עם שישה מתלמידיו, מגולל את סיפורו של "נזיר יווני אורתודוכסי נמצא פצוע קשה וחסר הכרה בפתח רחוב עזרת ישראל. החוקר איתן שפרוט יוצא לפענח את המקרה לאחר שצוות חקירה קודם נכשל. לחץ דיפלומטי מופעל לפתור את המקרה מהר, ממשלת יוון מעוניינת בפרשה כי הנזיר עדיין אזרח שלה, למרות שהוא חי במנזר המצלבה. שפרוט מתחבר אל אחות בית חולים לחולי נפש ואל סטודנט אומן גרפיטי כדי לפענח בדרכו הייחודית את התעלומה. מי רצה לפגוע בנזיר שלא נראה שיש לו אויבים? ואיך זה קשור למנזר המצלבה? ומה הם הציורים המשונים על הקיר ליד גופו של הנזיר? שיפרוט מתקשה לתת תשובות. עד שהנזיר שב להכרה..".

הרפתקה בירושלים

"שמרון, ראש אגף חקירות, ישב מאחורי המכתבה, שהייתה נקייה מניירות בצורה בלתי אפשרית ועוררה בי את השאלה הנצחית: מה חוקר ראש אגף החקירות?

– שיפרוט, כמה טוב לראות אותך.

– כמה?

החדר התמלא בצחוקו המצטלצל. איש מקסים. אם החלון היה פתוח הייתי דוחף אותו מבעדו ומפזר את הקסם ברחובות כשרות לתושבי העיר." (מתוך "עיר לא קדושה")

אטקין, "ילד בן 58" כהגדרתו, מתגורר במודיעין ומגדל שלושה ילדים, יחד עם אשתו השנייה ושלושת ילדיה. "אתמול חגגתי יום הולדת. הלכתי לים ובניתי ארמונות. זו הייתה החגיגה שלי". מלבד העבודה בעירוני ה' הוא גם מלמד חינוך במכללת אחווה.

איך נולד הרעיון לספר?

"וואלה, שאלה טובה. אני יודע לאן זה הגיע, אבל לשחזר מנין זה התחיל זה כבר סיפור אחר. תשמע, אני מת על ירושלים וקצת הצחיק אותי תמיד המהירות בה ספרים מחו"ל כמו "צופן דה וינצ'י" הופכים לרבי מכר ומוכרים לנו מעשיות שרובן קשורות לישראל בדרך כזו או אחרת. אז חיפשתי את הסיפורים שלנו והתחלתי למצוא אותם באיזו הרפתקה בירושלים באתרים ידועים ופחות ידועים".

איך זה עבד בשטח?

"לקחתי לעצמי חדר עלוב בכיכר אלנבי בירושלים ליד התחנה המרכזית. הייתי שם שבוע ולא דיברתי מילה. היה מהמם, הלשון שלי התייבשה. הסתובבתי בירושלים וחפרתי בסיפורים. באתי מוכן ורציתי להגיע למנזר המצלבה, שתמיד סקרן אותי. חיפשתי את הרחוב בו מצאו את הנזיר הפצוע, שזה סיפור אמיתי ועליו בעצם מתבסס הספר. הספר מבוסס על המון היסטוריה ואת השאר אני פתחתי בעצמי. יש בו המון היסטוריה ודת, מחשבות על אלוהים וקדושה ודמויות היסטוריות אמיתיות. הספר הזה הוא יומן אישי של חוקר, שהוא לא דמות אמיתית, אבל השחיתויות שהוא מגלה במשטרה הן כבר יותר קרובות למציאות".

מה מיוחד כל כך במנזר המצלבה?

"מסתבר שחי שם נזיר בימי ביניים, שלפני זה היה שר בכיר בגיאורגיה. הוא המשורר הגיאורגי הגדול ביותר של ימי הביניים ושמו היה שוטה רוסטוולי והוא התאהב במלכה ונאלץ לברוח לארץ ישראל. הוא חי במנזר המצלבה וכנראה גם נקבר באזור, אבל לא מצאו את קברו עד היום. ומכאן והלאה זה רק הדמיון שלי והסקרנות של הקוראים".

אילו עוד סודות גילית בירושלים?

"הדמות של החוקר, איתן שפרוט, הוא אדם אתאיסט, מאוד ציני, והוא עובר בכל האתרים הידועים של ירושלים ומחרב אותם מבחינה היסטורית ומוכיח למה כל האנשים שבאים לשם טועים. למשל, קבר דוד שהוא חוגג על הבולשיט הזה, כך גם עם קבר מרים על הר הזיתים וכמובן הקבר הריק של ישו בכנסיית הקבר. הוא עובר תחנה-תחנה ומראה שהיא עיר לא קדושה".

למה בעצם יש לך את הצורך לנתץ את קדושתה של ירושלים?

"קודם כל, זה לא אני זה הוא. הוא אדם ציני וטרבל מייקר, גם אלים. הוא כל מיני דברים שהייתי רוצה להיות לפעמים, שיהיה לי את האומץ לעשות. בחלומות שלי יש גם רצון להיות כזה לפעמים. לא בא לך לפעמים כשאתה נוסע באוטו להיות כזה? אז אני מרחיב את זה לעוד תחומים נוספים, כמו לאן הדת והאמונה התמימה יכולות להוביל אנשים לאורך ההיסטוריה. התוצאה אגב, היא שכל מי שמכיר אותו לא סובל אותו. הוא אדם שהשוטרים סביבו מתנכלים לו".

בחירה מעניינת להפוך את גיבור הספר לדמות שמעוררת אנטגוניזם.

"נכון, הספר הוא בעצם יומן של אדם שנראה אנטיפט לרוב האנשים, דמות מקוממת וחריגה. אבל זה הוא".

מה עוד גילית על ירושלים בשיטוטיך?

"דברים מדהימים. עמדתי בפתח של איזו סמטה והתחלתי להתאהב בה, כי אין שום דבר תיירותי או מסחרי. החלטתי שזו תהיה הנקודה שבה מצאו את הנזיר הפצוע. פתאום גיליתי שהסמטה הזו הייתה חלק משכונה שהייתה מאוד מעניינת וחלק מגדולי ישראל גרו בה, כמו למשל דוד בן גוריון. סיפור שכמוהו יש הרבה בירושלים. יש כל כך הרבה סיפורים ואני רק בתחילת הדרך להכיר אותם".

איך היה תהליך הכתיבה?

"כבר פרסמתי ספר לפני הרבה שנים, שנבחר לאחד מחמשת ספרי השנה לילדים ונוער. כתיבה היא עבודה קשה ואני מאוד אוהב משפט של נחום סוקולוב ששאלו אותו "מהו סופר" והוא ענה שזה אדם שמתקשה בכתיבה. אבל, בניגוד לזה הפעם הכתיבה פשוט נשלפה ממני. הכתיבה אמנם לקחה שמונה חודשים, אבל הייתה קלה מתמיד".