עבור רוב האנשים מובן מאליו לאכול הכל, ללא הגבלה כזו או אחרת. זה פוגש אותנו ביום יום, בחיק המשפחה, באירועים חברתיים שונים, בטיולים. והכל אצלנו הרי סביב אוכל. פשוט נכנסים למסעדה ומזמינים. אבל מה קורה כשמדובר במגבלות כאלה או אחרות שמונעים מאתנו לאכול כל דבר, יהיו אלו מגבלות מבחירה או בריאותיות ש"הונחתו" עלינו שלא מרצון? ומה קורה כשמדובר בילדים קטנים שנמצאים במסגרות חינוכיות שונות ותלויים בחסדי הסביבה?
החיים ללא גלוטן
ליזי אזולאי, תושבת מודיעין ואם לארבעה, היא מסוג האנשים שמזיזים הרים. היא נמצאת בכל מקום, מכירה את כולם, לא מוכנה לקבל "לא" כתשובה ובעיקר מביאה לשינוי. אזולאי משמשת כיו"ר "ארגון זכויות הצליאק". אנרגיות בלתי נדלות ומוטיבציה גבוהה בעיקר בשל העובדה שבתה, נויה (13), אובחנה לפני כחמש שנים כחולת צליאק ועליה להתנזר ממאכלים עם גלוטן. וכשמודעים לזה, מבינים שגלוטן הוא מרכיב שנמצא במאכלים אינספור, כולל בסוכריות על מקל וארטיקים מאחר ופס הייצור לא תמיד סטרילי. אזולאי אחראית, יחד עם פעילים נוספים של ארגון זכויות הצליאק, ללא מעט שינויים בשוק הישראלי ובתודעה החברתית בכל הנוגע לצליאק.
צליאק מוגדר כאי סבילות קבועה לגלוטן, מרכיב חלבוני בדגנים, כאשר שכיחות המחלה הינה 1.5% מכלל האוכלוסייה.
משפחת אזולאי נאלצה להתמודד עם בשורת הצליאק כשנויה הייתה בת שמונה וחצי. "במשך כמעט שנה נויה לא הרגישה טוב", נזכרת אמה. "היו לה כאבים שונים, שלשולים והקאות, עייפות. היו פעמים שלא הלכה לבית הספר במשך שבועיים. חשבנו על הכל, עשינו המון בדיקות והכל היה תקין. בסופו של דבר רופאה המליצה לנו לנהל יומן לגבי דברים שהיא אוכלת והופנתה לבדיקת דם שהצביעה על זה שיש רגישות לגלוטן. נשלחנו לבדיקות נוספות, עשו ביופסיה ובפסח קיבלנו את הבשורה שאכן מדובר בצליאק. במימונה אנחנו חוגגים יום הולדת לצליאק".
איך הגבת?
"בכי. אנחנו משפחה מאוד ספונטנית והרפתקנית והיה ברור שזאת גזירה חדשה שתשפיע על כל ההתנהלות מאותו רגע. היו כמה חודשים קשים. לילות שלמים ישבתי וקראתי כל מה שאפשר על המחלה".
איך מתארגנים בפועל?
"קנינו עוד מקפיא", היא מחייכת. "צריך לאפסן המון דברים כי אין להשיג כל דבר בכל מקום, בוודאי לא אז כשהייתה פחות מודעות. התחלתי לרוץ ממקום למקום כדי לקנות דברים שהיא יכולה לאכול. היא גם ילדה שמאוד נהנית מדברים טעימים ואוכל טוב. לא היה פשוט. לנויה יש טוסטר משלה, מצנם, מגירה פרטית של מוצרים במטבח ומגירה שלה במקפיא".
נויה עם אמה ליז. משמשת כיו"ר ארגון זכויות הצליאק
מיד לאחר האבחון הקימה אזולאי קבוצת וואטסאפ "עדכונים ללא גלוטן" בה היו חברות בהתחלה שלוש נשים – היא ושתי שכנות. כיום הקבוצה מונה 200 חברים ומהווה לדבריה פלטפורמה מצוינת להחלפת מידע. "יש שם המון תמיכה הדדית, עצות, טיפים כיצד לפתח מודעות במסעדות. כשמביאים מוצרים אז קונים לעוד אנשים, מיידעים לגבי מקומות שהכניסו מנות ללא גלוטן. כך למשל אנחנו פונים לפלאפלים חדשים שיכינו גם ללא גלוטן ולמסעדות".
מה קורה באמת במסעדות? הרי גלוטן נמצא בכל מקום.
"כשאנחנו מגיעים למסעדה, אני נכנסת למטבח ומבקשת לדבר עם השף, מבקשת שישטפו ידיים לפני הכנת המנה שלה. זה קריטי. זה מה שאני גם עושה בבית – מאוד מקפידה על הפרדה, אפילו מחליפה מגבות מטבח כל הזמן. התחלנו עכשיו עם תהליך של תו למסעדות. 'ארגון זכויות הצליאק' מעביר הדרכה למסעדות שמעוניינות בכך על מנת להנגיש את המטבח לצליאקים. אני מרגישה שיש שינוי גדול בתחום הזה בישראל – מבחינת ההיצע והמחירים – וזה קורה בזכות הפעילות שלנו".
במקביל הוקמה גם אפליקציה "חופשי מגלוטן" הכוללת מידע בנושא, לווי צליאקים חדשים, מידע על מסעדות ומוצרים. העמותה פעילה גם במסגרות החינוכיות בעקבות שיתוף פעולה עם משרד החינוך: "הקמנו צוות בו יושב גם מנכ"ל העמותה דן סולומון שהוא דמות משמעותית ומובילה במאבק הארצי והצלחנו להוציא יחד חוזר מנכ"ל על פיו חייבים בתי הספר לספק לילדים רגישים לגלוטן תחליף הולם למזון עם גלוטן ואפילו פלסטלינה ללא גלוטן בגני ילדים. כל דבר שמעלה מודעות קדוש מבחינתי".
איך בתי הספר מגיבים?
"יש מנהלים שלא מודעים ולא מכירים את החוזר מנכ"ל ויש מקרים מדהימים של מודעות ורצון לבוא לקראת, כמו למשל בבתי הספר "אלונים" ו"כרמים" בעיר. אנשים פונים אלינו במייל ואנחנו בודקים כל מקרה לגופו ופונים לבית הספר הספציפי במקרה הצורך".
איך נויה מתנהלת ביום יום לצד הרגישות שלה?
"היא ילדה מאוד חזקה", מעידה אמה. "היא מסתדרת נהדר, גם אם לפעמים יש נפילות. לפעמים אני מזמינה הביתה ילדים וילדות שגילו אצלם צליאק על מנת שישוחחו אתה ולעיתים אני רואה שזה שואב ממנה אנרגיה. כשגילינו את המחלה, היא קיבלה את זה בצורה קשה, אבל אני חושבת שזה בעיקר בגלל ששידרתי לה כך. לי היה מאוד קשה עם זה. היום אנחנו מוקירים את מה שזה עשה לנו, אתה מרגיש חלק ממשהו גדול".
מה קורה אתה במפגשים חברתיים כשכולם מזמינים מאכל עם גלוטן?
"אם יש תחליף היא אוכלת, אם לא אז לא. בדקתי בתי קפה וחנויות ליד בית הספר שלה ואת ההיצע שלהם כדי שתדע מה יכולה לקנות. כל דבר היא שואלת אם מותר לה", מסבירה אזולאי ומוסיפה לספר "לפני כמה זמן התקשרה ואמרה שמחלקים להם בבית ספר פיצה כצ'ופר. ביררתי עם בית הספר ואמרו שלה יתנו עוגיות. ציינתי בפניהם שיש חוזר מנכ"ל שמחייב לתת לה תחליף ושיש פיצה ללא גלוטן. בסופו של דבר נויה קיבלה פיצה".
הנחישות של אזולאי וההירתמות למאבק גם למען אחרים ניכרת בכל סיפור שהיא מספרת. כיום מנסה "ארגון זכויות הצליאק" להיכנס גם לצה"ל וליצור אופציות שמתאימות גם שם לרגישים לגלוטן. "לא ייתכן שחיילים יישארו רעבים כי אין להם אופציות ראויות", היא אומרת.
מה קורה אם בטעות היא אוכלת משהו עם גלוטן?
"יש תופעות לטווח קצר כמו סחרחורות, הקאות, ירידה בתפקוד ולטווח הארוך, אם לא מקפידים, זה יכול לגרום להמון בעיות בריאות כולל סרטן ובעיות פוריות".
"הבעיה עם גלוטן", מציינת אזולאי "שאין חובה לכתוב על מוצר אם יש בו גלוטן. אני לא יכולה לדעת מעיון במוצר פשוט אם הוא נקי מגלוטן. לפעמים משנים משהו בפס ייצור ואנחנו לא יודעים. יש המון מוצרים שאפילו לא מודעים שיש בהם גלוטן כמו אודם, משחת שיניים, קרמים. אנחנו עוברים חברה חברה, שואלים ובודקים".
על הסויה לבדה
גם ליהיא שמחון (12) לא יכולה להגיע למסיבה כיתתית וליהנות מכל המאכלים. ליהיא רגישה לחלב וביצים. "כשהייתה בת שלוש הייתה מתגרדת כל הזמן", מספרת אמה, עפרה. "פנינו לרפואה אלטרנטיבית וכך גילינו שהיא רגישה לחלב וביצים. קיבלנו הנחיה כמובן להפסיק עם המזונות האלו".
איך נוהגים עם ילד כל כך קטן שפתאום מוגבל באוכל?
"היא הייתה אז כמובן בגן וניתנה הנחיה לא לתת לה יותר חלב וביצים. גם הילדה ידעה שאסור לה. היה לה כוח איפוק עצום. התחלנו להשתמש באלטרנטיבות. לעיתים רחוקות אני מסכימה שתטעם משהו חלבי כשנורא בא לה".
ואז מה קורה?
"גירודים. היא יודעת שזה המחיר. היינו בטיול מטעם בית הספר וישבנו בארומה. כולם שתו אייס קפה ונורא התחשק לה אז הסכמתי. כמובן שהיו גירודים לאחר מכן. עם השנים נהייתה חזקה יותר ויותר, למדה לחיות עם זה"
איך מתארגנים בבית?
"בעלי גם רגיש לחלב, אז יש הרבה תחליפים, חלב סויה, מעדני סויה, גבינות טבעוניות ועוד. כשמתארחים אצל המשפחה לסוף שבוע, אנחנו לוקחים אתנו מוצרים שהיא יכולה לאכול".
מה קורה במפגשים חברתיים?
"בימי הולדת לא אוכלת עוגות, שוקו וכאלה. יש פעמים שזה מפריע לה שהיא לא יכולה לאכול. בבית הספר מתחשבים, אבל לא לגמרי ולא תמיד ההורים משתפים פעולה. אני כבר לא מצפה ולימדתי אותה להתמודד עם זה. באופן כללי, החברה מאוד מפרגנת והיא לא מרגישה שונה כי החברים מקבלים את זה".
מה קורה בנסיעות לחו"ל?
"מחפשים מוצרים מתאימים וחלב סויה. אנחנו שומרי כשרות, אז לוקחים אתנו בכל מקרה המון אוכל. היא מסתדרת עם ירקות, פירות, פסטות. מוצאת תמיד חלופות וזורמת. הרגלנו אותה שהיא לא שונה והבית מתפקד רגיל".
בלי לפגוע בבעלי חיים
שירה כהן סגל (4) היא טבעונית מלידה. מעולם לא אכלה בשר, דגים, מוצרי חלב או ביצים. שירה היא הילדה הפרטית שלי ומן הראוי להביא גם את הטבעונות כדוגמה לשונות תזונתית, אם כי זוהי שונות מבחירה. בחירה מוסרית ובריאותית. טבעונות לא מתייחסת רק לתזונה, אלא היא דרך חיים שמניחה אי פגיעה באחר.
שירה נמצאת בגן עירייה טרום טרום חובה. היא נכנסה לגן בתחילת שנה זו לאחר שגדלה בבית עד גיל שלוש וחצי והיה קל יחסית להיות בשליטה על מה היא אוכלת ולומדת. היא נולדה לאמא טבעונית (מזה שש שנים) אקטיביסטית שידעה מהרגע שראתה שני פסים על בדיקת ההיריון שהילדה השלישית תיוולד טבעונית. לשירה שתי אחיות גדולות – נועה (17) ומאיה (12), טבעוניות מבחירה, אביה צמחוני ורוב הזמן טבעוני. מגיל קטן מאוד, מהרגע שיכלה להבין מה נאמר לה, הסברתי לה מה הסיבה להיותנו טבעונים – שאנחנו לא רוצים לפגוע בבעלי חיים למען עצמנו. מגיל קטן היא למדה להבחין בין חלב פרה לחלב סויה בסופר ולהעיר לאנשים בקופה ש"חלב פרה נועד לעגל". חששתי מאוד לפני כניסתה לגן, איך יתנהלו מפגשים חברתיים מבחינת האוכל, מבחינת הכיבוד בגן והאם ההורים יתחשבו. קראתי לא מעט לפני כן על הורים שאינם מוכנים לכבד ילדים טבעונים מאחר ומדובר בבחירה. שזה די אבסורדי, הרי עצם העובדה שלא יתחשבו בה, לא ישנה את היותה טבעונית.
הגעתי לאסיפת ההורים הראשונה ואמרתי לשאר ההורים שאין ביכולתי לכפות על אף אחד דבר, אבל שמאוד נשמח אם בימי הולדת יביאו עוגות טבעוניות. ואם לא, אתארגן בהתאם ואשלח מהבית עוגה עבורה. ההורים הביעו נכונות וביקשו מתכון לעוגת שוקולד טבעונית. אנחנו כבר בסוף שנה וכמעט ולא היו ימי הולדת בגן בלי עוגה טבעונית. גם בחגיגות אחר הצהריים תמיד מתחשבים בה ודואגים לה לכיבוד הולם. בקבלת שבת הוחלט על כיבוד טבעוני שמתאים גם לילד שאלרגי לחלב ובוטנים וילד נוסף שאלרגי לבוטנים. פגשתי צוות נדיר ומכיל וגננת רגישה מאוד שתמיד חושבת איך לבוא לקראת שירה, בוחרת באופציות טבעוניות ומוכיחה מודעות גבוהה, מבלי לגרום לה להרגיש שונה. גם כשהיא מתארחת אחר הצהריים אצל חברות, תמיד האמהות שמות לב לכיבוד, שואלות או פשוט מגישות פירות וירקות. אני זוכרת דווקא מסיבת יום הולדת אחת בה הוגשו לילדים פיצות ולא ידעתי מזה ולא התכוננתי בהתאם. לא הייתה פיצה טבעונית עבורה, אז ניגשתי לשירה והסברתי לה שהפיצה לא טבעונית ואני אדאג עבורה למשהו אחר. היא מיד ויתרה, זה בכלל לא היה אישיו. היא כל כך ריגשה אותי באותו רגע, הפשטות בה ויתרה על הפיצה הזאת ששאר הילדים התנפלו עליה.
בכיתה של מאיה, הבת האמצעית יש כאלה שמתחשבים וכאלה שלא. יש מסיבות בהן מזמינים למאיה במיוחד פיצה טבעונית ואופים עוגה טבעונית. יש גם מפגשים חברתיים בהם אין כיבוד מתאים עבורה, לא כל ההורים מתאמצים. אבל לילדה שלי זה לא מפריע. כי היא יודעת לשים על כף המאזניים גרגרנות קולינרית מול פגיעה בחפים מפשע, בעלי החיים. אין לה בעיה לוותר על עוגה. בסך הכל עוגה. וכמובן שיש את הילדים שמתגרים בה עם אמירות נמוכות, אבל לימדתי אותה לא להתייחס כי זה לא שווה את זה.
בשכבת הגיל של הבת הגדולה, בכיתה י"א, יש המון בני נוער צמחונים וטבעונים. בגיל שלה הם כבר "דואגים לעצמם" ומתארגנים בהתאם ומספרם עולה מיום ליום. בני הנוער בהחלט יודעים להפעיל חשיבה עצמאית וביקורתית ורבים בוחרים בטבעונות כדרך חיים.
אנחנו טסים לא מעט לחו"ל ולמרות שמדובר בכל פעם במקום חדש, תרבות שונה וטעם קולינרי אחר, למדנו להסתדר. לרוב אנחנו שוכרים דירות בהן ניתן להכין ארוחת בוקר מזינה ועשירה, מביאים מעט מוצרים מהארץ ובמשך היום תמיד מסתדרים. מעולם לא היינו רעבים ומעולם הטבעונות לא היוותה מכשול. אולי אתגר.
לילדות שלי אין שום בעיה לוותר על קינוח שווה אם אין אופציה טבעונית. מעבר לעניין אי הפגיעה בבעלי חיים, יש בזה גם ערך מוסף של דחיית סיפוקים, הפנמה של סדר עדיפויות, עמידה בעקרונות. ואני כל כך גאה בהן על כך. כי טבעונות איננה דיאטה, אלא דרך חיים. הילדות שלי שונות, אבל שונות ממקום של כוח, של בחירה, של ידיעה שהן עושות משהו טוב.
צילום: לורן סגל כהן
