כשרעות ברדיצ'בסקי-שמילה היתה תלמידה באולפנה במודיעין, הרבנים והמורות ניסו לשכנע אותה לעשות שירות לאומי במקום להתגייס. אז היא גם התגייסה, גם יצאה לקצונה, גם חתמה פעמיים בקבע וגם התחתנה עם החבר החילוני שהכירה במכינה הקדם צבאית. עכשיו היא מפקדת על יחידה לוחמת של "רוכב שמיים" – המזל"ט שנותן למג"דים בצה"ל תמונה אווירית בכל רגע נתון

לפני שבועיים הגיעה סרן רעות ברדיצ'בסקי-שמילה (25) לאוגדת עזה והצטרפה לכוחות האוגדה בתפקיד מפקדת צוות בנות שמפעילות את המזל"ט הצה"לי הטקטי "רוכב שמיים".

למי שלא יודע, "רוכב שמיים" הוא מזל"ט בשימוש גדודי בחי"ר ובשיריון, שנועד לתת למג"ד בשטח תמונת קרב בשידור חי מגובה כמה מאות מטרים ולמרחק של כמה קילומטרים מסביבו. זאת כדי שהמג"ד או המ"פים שלו יוכלו לנהל את הקרב ביעילות ובדייקנות ועם המידע הכי טוב והכי מדוייק שיש להם בזמן אמת, כלומר בשידור חי.

"רוכב שמיים" היא יחידה (בגודל גדוד) ששייכת לחיל התותחנים. אבל הצוותים של "רוכב שמיים" מכירים טוב יותר את הצנחנים, גולני וגבעתי מאשר את התותחנים, כי כיום היחידה כבר הפכה לצורך קיומו של כל מפקד בשטח ואף אחד כבר לא שואל מה הם עושים עם חיילי החי"ר וכוחות השיריון.

קרבית מהיום הראשון

רעות, בוגרת האולפנה במודיעין, גדלה ברעות (בת לסא"ל בחיל האויר). היא החליטה להתגייס לצבא ולהיות קרבית והתותחנים היו אופציה מועדפת "כי שם יש לוחמות". לאחר שנה במכינה הקדם צבאית "בני ציון" בתל אביב היא התגייסה והגיעה לאחר הכשרה לגדוד הרקטות MRLS  של צה"ל שנושא עיניים לגזרת לבנון. "עזה קטנה מדי עבור הרקטות. זה כוח מסיבי הרבה יותר שמיועד ללבנון", היא מסבירה.

אחרי המסלול והשירות המבצעי בגדוד "רעם" של הרקטות עברה רעות לגדוד התותחנים הסדיר 402 (רשף) של תומ"תים מתנייעים מסוג "דוהר", שם היתה מ"מית לוחמת, קרבית לכל דבר. שם העבירה את "צוק איתן" ועוד מבצעים אחרים.

ההחלטה לתגבר את גיוס הבנות ליחידות "רוכב שמיים" הביאה את רעות להיות מפקדת צוות הבנות הראשון של מפעילות המזל"ט, מתוך רצון אולי "לרכך את המכה" של הכנסת בנות ל'רוכב שמיים', באמצעות הקצאת מפקדות בנות.

סרן רעות, כקצינה ותיקה, עברה הסבה מלאה ל"רוכב שמים" בבסיס רמון שבדרום. בסיומה הגיעה עם צוות הבנות שלה לגיזרת עוטף עזה לפעילות המבצעית של גדוד 12 של גולני.

בשבועות האחרונים היא מוצבת בגיזרה הצפונית של אוגדת עזה, ליד נחל עוז, יחד עם כוחות גדוד 12 של גולני. היא ועוד כמה מפעילות מזל"ט, שלא מקבלות הנחה ומבצעות את כל הדרוש בשטח כדי לסייע למג"ד המקומי.

נכנסת להר הגעש של הפעילות המבצעית של צה"ל… ישר לעזה.

"הגענו לגיזרה החמה אבל זה כיף, יש הרבה אדרנלין. הרבה פעילות וכל פעם שיש חשש שמישהו מנסה לחדור או לרוץ אל הגדר, דבר ראשון מעלים למעלה 'רוכב שמיים' שיביט מגבוה על מה שמתרחש למטה. במקביל מריצים כוח חי"ר לגזרה לבדוק מה קורה, כך שאנחנו העיניים של המג"ד".

קרבית אני מבין. גם להיות דתיה ולהיות קצינה זה בסדר. אבל להיות גם נשואה, גם דתיה וגם לחתום קבע? זאת התפרעות של ממש במונחים של המגזר הדתי, לא?

"זה אמנם נדיר אבל לא ממש סותר אחד את השני. זה אמנם סותר את החינוך שקיבלתי באולפנה במודיעין (היא צוחקת), כי איך שלא תביט על זה, הזווית שהם באולפנה מביטים על הדברים היא זווית אחרת ממה שאני רואה".

אז איך הפכת ל"מורעלת" כזו?

"במכינה הקדם צבאית קיבלתי את הבום האמיתי. המכינה היתה הרבה יותר משמעותית מאשר באולפנה, למרות שגם שם נהניתי. הבום במכינה היה חיובי וההשפעה עלי היתה גדולה ושם החלטתי ללכת לקרבי, למרות שהייתי משובצת ללוחמה האלקטרונית".

 להתחתן או לחתום קבע?

כשהחלטת לחתום קבע, איך ההורים קיבלו את זה?

"ההורים תומכים בי לאורך כל הדרך, אבל הם היו בהלם. גם לפני זה, כשהתגייסתי, הם שאלו למה. וכשהלכתי לקורס קצינות שאלו למה. וגם כשהלכתי למכינה הקדם צבאית שאלו אותי 'למה למשוך עוד שנה? תשתחררי מאוחר יותר'. אבל מרגע שהחלטתי הם תומכים בי".

בית תומך עושה את השירות טוב יותר?

"ברור. אצלנו אבא דתי ואמא, כשהתחתנה איתו, היתה חילונית. היא קיבלה על עצמה את אורח החיים הדתי אבל במהות היא חילונית. וגם אני ובעלי ממש באותה דרך. אביב בעלי חילוני וממשיך להיות חילוני. הוא נוסע בשבת וכו'. אני דתיה. זה הולך ביחד. זאת המהות של שיתוף ושל הביחד".

בסוף הסדיר, את ביחד עם אביב לימים בעלך, ובכל זאת שמת אצבע וחתמת קבע?

"הקבע הראשוני זה אחלה. לא על זה אנחנו מדברים. אבל הקבע השני שחתמתי לשנתיים היה הרבה יותר משמעותי מבחינת שנינו".

למה?

"כי כבר אז מראש תיכננו את כל מה שנעשה ביחד. שנשתחרר ביחד. גם אביב בעלי היה קצין בצנחנים שעמד בפני שיחרור וידענו פחות או יותר מתי נתחתן. ידעתי שהוא יציע לי נישואין בסביבות חודש נובמבר ובאמת הכל עבד לפי התוכנית".

ומה קרה?

"ואז התוכנית השתנתה וחתמתי לעוד תקופה".

ומה הוא אמר?

"הוא היה בהלם. כלומר, לא חתמתי בלי שהוא ידע, אבל הודעתי לו שקיבלתי הצעה מהצבא והוא שאל אותי 'רעות, את רוצה להשתחרר?'. אמרתי לו 'כן בטח', אבל חתמתי".

ומה הרבנים באולפנה אמרו?

"אני לא יודעת. אני גם לא בטוחה שהמורות שלי יודעות בכלל שאני בקבע ובקרבי. אם אתה מדבר על להרגיז את הרבנים, אז כבר לא איכפת לי. הרגזתי אותם בהרבה דברים אחרים".

התהליך הזה של גיוס בנות הפך למלחמה עיקשת באולפנה?

"מספר הבנות שמתגייסות מהאולפנה במודיעין רק הולך ועולה מדי שנה. האנשים באולפנה צריכים להבין שבנות מתגייסות לצבא וזו עובדה קיימת. אי אפשר להילחם בזה ולכן עדיף שהן תעשנה שירות משמעותי".

ניסו לשכנע אותך שלא להתגייס?

"לא במפורש. דיברו בשבח השירות הלאומי ומזה אתה מבין שלמעשה מדברים נגד השירות הצבאי. איתי למשל לא דיברו ממש באופן אישי ולא ניסו לשכנע אותי במילים מפורשות שלא להתגייס. אבל אני זוכרת את האווירה באולפנה ואת השאיפה של הצוות ושל המורות, שהיתה שנלך לשירות הלאומי ולא לצבא".

מה אמרו לבנות?

"בגדול דיברו איתנו ששירות לאומי זה טוב לבנות. אבל הנה גם אחותי שהיא יותר 'דוסית' ממני והולכת עם חצאיות ארוכות, לעומתי שאני הולכת גם עם מכנסיים, היא קצינה בצבא וזה לא מפריע לה בכלל".

 לחיות עם בעל חילוני

איך הצד הדתי בא לידי ביטוי אצלך?

"אם אני סוגרת שבת בבסיס, כמובן שהפעילות המבצעית קודמת לכל. אבל אני משתדלת להתפלל בכל שבת, וכמובן אני שומרת שבת ועל כל המצוות. כמובן שהבית השכור במודיעין שבו אביב ואני גרים כיום הוא כשר, אבל אני הולכת עם מכנסיים ולא יוצא לי כל יום להתפלל. אפילו לא בכל שבת".

דתיה לייט?

"אני לא אוהבת את המילה 'דתיה' ואני מגדירה את עצמי לא כדתיה במובן הזה של המילה אלא את הערכים שעליהם גדלתי. הנה למשל המכינה הקדם צבאית שהייתי בה אחרי האולפנה, זו מכינה מעורבת. יש בה גם קיבוצניקים ותל אביבים ביחד עם דתיים ממש. כולם התערבבו ומתחברים וזה הכי טוב. החברים הכי טובים שלי הם משם".

מה הדבר הכי טוב שהיה לך במכינה?

"ראשית שהכרתי שם את אביב בעלי. למרות שהוא חילוני ונוסע בשבת. אבל היינו יושבים וצוחקים על כך שההורים הדתיים חוששים שבמכינה הילד הדתי שלהם יחזור בשאלה וההורים החילוניים חוששים שהילד החילוני שלהם יחזור בתשובה".

איך הכרתם בכלל?

"ישר בהתחלה התחברנו במכינה והפכנו לידידים. עם הזמן הידידות התחזקה עד שבסוף השנה כבר הפכנו לזוג".

לא חששת מזיווג עם חילוני?

"לא. גם אמי החילונית נישאה לאבי הדתי, כך שידעתי שזה הולך ביחד. חוץ מזה הכל מתערבב בטבע. הרי ככה אנחנו בנויים, שנהיה כולנו ביחד. כך היינו במכינה והכל הסתדר שם וכך בחיים".

השמיים הם הגבול…

כמה זמן אתם נשואים?

"בסך הכל שלושה חודשים".

ואיך אביב הציע לך נישואין?

"היינו בסוף השבוע באילת וישבנו על החוף ושם הוא ביקש. לפי כל כללי הטקס. כרע ברך, הוציא קופסה עם טבעת וביקש".

ואמרת "כן"…

"דווקא לא. אמרתי "ברור".

במה באה לידי ביטוי הדתיות שלך?

"בשמירת השבת, האווירה בבית. הבית בכלל כשר, אבל אביב למשל מדבר בטלפון בשבת ועובד על המחשב בשבת ומדליק אור בשבת. ואני מרשה לו לעשות את הדברים האלה ואנחנו לא מרגישים לא נעים עם זה".

ומה יקרה אחר כך עם הילדים?

"זאת דילמה גדולה. עם הילדים יהיה טיפה מסובך יותר, כי תחשוב מה יקרה לילד בשבת בבוקר כשאביב יגיד לילד 'רוצה לנסוע לים?'  ומצד שני אני ארצה שהוא יישאר איתי בבית ואולי שיילך לבית הכנסת. מה הילד יעדיף?"

ומה הילד יבחר לדעתך?

"ברור שהוא ירצה לנסוע לים. אבל זה כאילו רחוק עדיין. אבל אנחנו כבר מדברים על זה ואנחנו יודעים שנצטרך לקבל החלטות בעניין הזה במשפחה שלנו".

מתי את משתחררת?

"באוגוסט 2016 וזאת עוד דילמה עכשיו במיוחד. אני בת 25 ואני רוצה ילדים, למרות שבעולם הדתי, גיל כזה בלי ילדים זה לא בדיוק אידיליה. אבל אני רוצה גם זמן לטיול בחו"ל עם אביב, כי עדיין לא עשינו את הטיול הגדול ובא לי לחיות קצת. השירות בצבא קשה ואני רוצה לטייל לפני שיבואו הילדים".

ואם בצבא יציעו לך תפקיד משמעותי?

"זאת עוד דילמה. אם יציעו לי להיות מ"פ בתפקיד קרבי לא אגיד שזה לא מושך אותי, אבל החיים הם דילמות כל הזמן. לא?"

בתמונה סרן רעות ברדיצ'בסקי-שמילא.  צילום דובר צה"ל