900 אוהדים, לירן וקסברגר על המשרוקית, כוחות משטרה שלא היו מביישים דרבי בבואנוס איירס. הגרעין הקשה של עירוני מודיעין התקבץ ביציע עמידה והאורחים מרהט התלבשו לאירוע, אבל לא הביאו צ'קים. אמיר ציון עלה עם זריקה כאילו מונדיאל ודורון ממן הציב קישור מעובה. כפיר מלול, מלך השערים של הקבוצה, התחיל בתור מעודדת. הרכב מנצח לא מחליפים? אז מי שסידרו 0:1 על גבעת זאב בסיבוב הקודם קיבלו קרדיט להמשיך כרגיל. בדקה ה-24 התפוצצה הקונספציה. המארחים הגיעו לכמה מצבים, אבל דווקא רהט קרעו ראשונים את הרשת. ממן לא חיכה ושלח את שקרוקה לדשא. במחצית הוא דרש מלחמה, אבל אוהדים מספרים שהוא הודה שלשחקנים שלו אין מושג ולאחד מהם הוא אפילו הצמיד את התואר "מטומטם". פרגוסון היה מנסח את זה במבטא סקוטי, אבל משיג ניצחון. כשמפסידים, פתאום כל אחד נעלב, מחברים שורות לאוטוביוגרפיה ועושים הגרלה למי המאמן התכוון כדי שהוא יביא את אמא.
כפיר מלול נזרק להציל את המולדת ואדיר מעודה סחט פנדל בדקה ה-48 וברח למכונת הזמן. לפני חודשיים, מול אותה רהט, פנדל הוחמץ אבל המקומיים לא למדו את השיעור. כפיר מלול רואה רשת ולא מפספס. הפעם הוא פיספס. או שזה השפיץ של הנעל, או שזאת נעל בלי שפיץ. לפעמים שער אחד שהוחמץ עולה על 16 שלא. אדי דדון הורחק לקראת תום הזמן החוקי ובעשרה שחקנים אפילו תוספת של 6 דקות לא סייעה לכפות שיוויון. האוהדים דחפו, בסוף הם דחפו אחד את השני ביציאה כדי לא להיכנס לפקקים וחיממו את הגרונות לקריאות ”ביזיון”. הפסד 0:1 ביתי, קטן וכואב במיוחד. לפעמים עדיף לקבל 5 ולהקים ועדת חקירה. למרות שחודשיים לסוף העונה עירוני מודיעין דעכה, שלב הפלייאוף הביא איתו רוחות חדשות של אופטימיות. מיואש נמלא תקווה כמו למען מתיחה אכזרית.
זהו. המסע לליגה א' הסתיים. לעת עתה. את הכסף סופרים במדרגות, אבל עירוני מודיעין מצאה בכיסים רק גומים שחורים וטלפון של פסיכולוג ספורט. שלוש פעמים הקבוצה פגשה את רהט ושלוש פעמים היא הפסידה. אין פחות מגיע מזה. מכאן נשאר רק לעודד את היריבה, ולו כדי שבשנה הבאה תיחסך מכולנו עוגמת הנפש. הקהל צמא לדם ועופר רוקח אובד עצות. אשתקד הוא נפרד מחגי קול ועוד מעט הוא הופך לצייד גולגלות.
פעם אחר פעם שמים את כל הז'יטונים וחוטפים מארס טורקי. סגל מחליף סגל, סרט הקפטן נודד כמו בימי הילדים, אבל לפעמים, בטח בכדורגל, המשכיות היא מילת המפתח.
שחקני הנוער שקיבלו את ההזדמנות, לקחו אותה בשתי רגליים, אבל כשהגיעה שעת האמת הם נזנחו מלחץ. בסוף כולם יצאו קירחים מכאן ומכאן. קרחת דשא.
מגיע לעיר כמו מודיעין שתהיה לה קבוצה בליגה גבוהה יותר. אפשר לדמיין ימי שישי אדירים וקהל שקרוב לוודאי יעלה על זה של מכבי פ"ת, אבל גם ב-2015 נתבוסס בבוץ דרום ב' ונכאב את הסיטואציה. עכו בליגת העל, בני יהודה, קבוצה של שכונה. במודיעין יש 100 אלף תושבים צמאים לבידור ובאין קולוסיאום חיים ביבס חייב למצוא פיתרון, או להתכונן לפוטש.
(צילום עירוני מודיעין)
